ברוש גְדול פֵּרות הוא עץ מחט בינוני עד גדול. נופו צריפי אך עם השנים נוטים ענפיו להישמט מטה עם השנים והוא מקבל נוף בכותי ורחב. גובהו מגיע ל-25 מ'. בתנאים טובים מגיע העץ לגובה שמעל 40 מ'. הגבוה ביותר נמצא בסן פרנציסקו – 48 מ'. בניו זילנד נמצאים עצי הענק של ברוש זה והגדול שבהם ב- Awhitu שמדרום לאוקלנד הבירהף קוטר גזעו בגובה החזה 4.63 מ' וצמרתו התרחבה לקוטר 29.5 מ'.
הסות (קליפה) מחוספסת, עבה, סיבית וקשה וחרוצים בה חריצי אורך. צבעה אדמדם-חום ההופך לאפור עד כמעט לבן בעצים בוגרים. בולי עץ של ברוש זה משמשים לבניית סירות וליצירת כלים קטנים ואף רהיטים בשל צבעה הצהבהב עד אדמדם של העצה.
הענפים דקים, צמודים אליהם עלים זעירים, אורכם 8-4 מ"מ וקוטרם 2-1.5 מ"מ. העלים הקשקשיים זעירים וחופים זה על זה כרעפים. העלים מכילים לעתים בלוטה שאינה בולטת בבסיסם ושאינה מפרישה שרף. העלווה רעילה לבקר ועלולה לגרום להפלות של ולדות. 
אורך האצטרובלים הזכריים 6-4 מ"מ, רוחבם 3-2.5 מ"מ ובכל אחד מהם 10-6 שקי אבקה. פיזור האבקה ברוח נעשה בסוף החורף – תחילת האביב. אורך האצטרובלים הנקביים נושאי הזרעים 4-2.5 ס"מ וצבעם אפור-חום, הם מצולעים ומעט מעוגלים. לכל אחד מן האצטרובלים יש 14-6 קשקשים דמויי מגן מעוצים וחלקים הסוגרים את הזרעים ביניהם. צבעם של הקשקשים תחילה ירוק ועם התבגרותם הופך לחום בהיר. באצטרובלים הנקביים מבשילים הזרעים במשך שנתיים מההאבקה, ורק אז האצטרובלים זמינים לפתיחה ולפיזור הזרעים. הזרעים חומים כהים באורך 6-5  מ"מ.
בית גידולו הטבעי הוא בחוף האוקיינוס השקט של ארה"ב, במדינת קליפורניה ליד העיר כרמל, הנמצאת מדרום לסן פרנציסקו. נמצאות שם שתי אוכלוסיות בר משני צדיו של מפרץ כרמל השוכן בצמוד ומעט דרומה לעיר מונטריי. על שם אזור גידולו הטבעי ניתן לברוש זה שמו האנגלי המקובל Monterey Cypress. בהיות העץ נדיר בבית גידולו הטבעי נעשים מאמצים לשמר אותו. העץ גדל שם בעומדים שבהם הוא מין העץ היחיד או בעומדים מעורבים עם מין עץ נוסף המוכר כעץ יער בישראל אורן רדיאטה (אורן מקרין – Monterey pine).
ברוש גדול פֵּרות הוא בעל תכונה סרוטונית (פתיחת אצטרובלים לפיזור זרעים לאחר שרֵפות) הנובעת מהיות העץ תלוי בהתחדשות מזרעים לאחר שרֵפות המתרחשות באזור החורש של חופי דרום קליפורניה. חלק מן האצטרובלים נפתחים גם בתנאי טמפרטורה גבוהה ללא שרֵפה. העץ נחשב גם למאיץ שרֵפות בהיותו בוער במהירות ומפיץ גִצים למרחוק.
משפחת הברושיים כוללת 7 תת משפחות המכילות 30-27 סוגים ובהם 140-130 מינים. למשפחה זו משתייכים העצים הגבוהים והגדולים ביותר בעולם – הסקוויה הנאה והסקוודריון הענק. הברוש הוא סוג בתת משפחה הנקראת אף היא ברושיים והכוללת 29 מינים, מהם 18 גדלים ביבשת אמריקה והשאר בעולם הישן.
במקרא מופיע ברוש עשרים פעם. ברוב המקרים הוא מופיע ביחד עם ארז כצמד וכעץ המובא מלבנון. על כן סוברים החוקרים שמדובר לא בברוש המצוי המוכר לנו והגדל בר בארצות השכנות, אלא בעצי אשוח קיליקי הגדלים בהר הלבנון.
מקור השם הלטיני של הסוג ברוש Cupressus לקוח מן המיתולוגיה היוונית ונקרא ע"ש Cyparissus – שמו של עלם צעיר שאהב אפולו. לפי הסיפור Cyparissus אהב מאד איל אך הרג אותו בטעות. בהיותו מלא צער על מות האיל הפך העלם לעץ שנקרא בשמו והפך בהמשך במאה ה-18, ע"י לינאוס,  לשם הלטיני של הסוג ברוש.  אפשרות אחרת, שאף היא מופיעה בספרות, היא במילה הלטינית שבה השתמשו הרומאים לשם של ברוש מצוי (C. sempervirens) ,  ושהייתה תעתיק של המילה היוונית העתיקה שבה נכתב המקרא המתורגם: לציון שם העץ גופר שממנו נבנתה תיבת נח, כמסופר בספר בראשית (בראשית ו, יד).
ברוש גדול פֵּרות, כמו גם כל הברושים שמוצאם בצפון אמריקה, הועבר בשנת 2012 על סמך התאמות ביוכימיות וגנטיות לסוג בוטני חדש Hesperocyparis. לא נמצאו הבדלים מורפולוגים בין סוג זה לבין עצי הברוש של העולם הישן שנשארו בסוג הברוש.
ברוש גדול פֵּרות הופץ באזורים מתאימים אקלימית – סובטרופיים בארה"ב וברחבי העולם – לשימוש כעץ נוי וכעץ שובר רוח. המקום שבו הצליח במיוחד הוא ניו זילנד שם החל השימוש בו בשנות ה-30 של המאה ה-19. לעץ זני תרבות שחלקם ניתנים לעיצוב בגיזום לצורות שונות כמו בעלי חיים ופרחים.
בישראל נשתל עץ זה תחילה בארבורטום של קק"ל בקריית ענבים בשנות ה-30 של המאה ה-20. לאחר מכן נהגו לטעת אותו בכמויות קטנות ביערות וכעץ נוי. מאחר שהעץ סובל בישראל מחום ומיובש (בקליפורניה גדל בטבע ברצועה הקרובה לחוף האוקיינוס השקט המתאפיינת בלחות גבוהה ובערפל לאורך השנה) הנטיעות שלו פחתו עם הזמן. בשנות ה-80 התברר שהעץ רגיש ביותר לפטרייה הפתוגנית סארידיום Seiridium שקוטלת אותו, ולכן אינו ניטע יותר ביערות ישראל. בגינות נוי ממשיכים בעיקר לטעת את הזנים התרבותיים ובראשם את הברוש ה"לימוני" מזן Gold Crest שקצב גידולו מהיר מאוד אך הוא נתקף ע"י מזיקים רבים ונחשב לעץ לא מומלץ לנטיעה.
כתב: צבי אבני