איקליפטוס סרג'נט הוא עץ קטן בגובה 12-3 מ', גזעו קצר וצמרתו רחבה ומתבדרת. הסות (קליפה) בחלק התחתון של הגזע אינה מתקלפת ויוצרת שכבות בצבע אפור עד שחור. במעלה הגזע ובענפי השלד של העץ הסות חלקה ומתקלפת, והצבע שלה ירקרק־חום עד אדום־חום ההופך עם הזמן לאפור כהה. שמותיו האנגליים מציינים את מופע הסות (קליפה) הדקה והמתקלפת, הידועה בשם Gum, וכך גם השם Mallet, המתאר את היותו של איקליפטוס סרג'נט עץ קטן במערב אוסטרליה שאינו מוגדר כמאלי, כיוון שהוא חסר את התעבות צוואר השורש שנקראת Lignotuber האופיינית למאלי. העצה שלו חומה בהירה, חזקה, צפופה וסיביה ישרים. מאחר שאיקליפטוס זה אינו נפוץ וקטן יחסית, לא ידוע על שימוש בעצה שלו.
העלים היובניליים נישאים על פטוטרות והם נגדיים בזוגות הראשונים צבעם ירוק־אפור וצורתם דמוית רומח עד סרגלית. העלים הבוגרים מסורגים, צבעם ירוק־זית או ירוק־כחלחל אחיד, צורתם סרגלית עד דמוית רומח צר אורכם  10-6ס"מ ורוחבם 1.3-0.5ס"מ.
הפריחה בישראל בסוף החורף בחודשים ינואר-פברואר ובשנות בצורת מתאחרת למאי- יוני. התפרחת נישאת על עוקץ הנושא סוכך נטוי כלפי מטה וכולל 7 פרחים. ניצני הפריחה מאורכים וצרים, אורכם 2.5-1.6 ס"מ ורוחבם 0.5-0.4 ס"מ. כפתורי הפרחים מורכבים ממצעית בצורת גביע וממכסה הפרח בצורת קרן ארוכה וכפופה קלות. המכסה, המכונה אוֹפּ֪רקוּלוּם, ארוך פי 3-2 ממצעית הפרח. האופרקולום הוא החלק המאפיין את הסוג איקליפטוס וכיסוי כפתור הפרח נותן את שמו לסוג זה: המקור במילה היוונית eu-kaluptos שפרושה מכוסה היטב. האופרקולום ניתק ונושר עם התיישרות האבקנים הרבים שנושאת מצעית הפרח. הפרחים חסרי עטיף וצבעם הלבן עד קרם נקבע לפי צבע האבקנים. לפֵּרות צורת גביע או גליל באורך ובקוטר של עד 1.1 ס"מ. פתחי פיזור הזרעים בולטים מעט מפני הפרי.
מקום גידולו הטבעי של איקליפטוס סרג'נט הוא בשטח קטן יחסית בדרום מערב מדינת מערב אוסטרליה ברום 300-200 מ' על קרקעות מלוחות יחסית, ובעיקר בשולי מלחות, בחופי אגמים מלוחים ובגדות ערוצים. אחד משמותיו האנגליים Salt River Gum מגדיר את בית הגידול הטבעי של העץ. באזור גידולו יורדים בממוצע 480-330 מ"מ גשם בחורף. האקלים מתאפיין בסופות ספוראדיות (אקלים ים תיכוני) ויש בו תקופות ארוכות של יובש וגם ימי קרה. העץ מותאם לתנאי יובש ולמליחות הקרקע.
באוסטרליה כולה משמש איקליפטוס סרג'נט לייצוב קרקעות, ובדרום ובמערב אוסטרליה נוהגים לטעת אותו כעץ שדרה בערים. בישראל ובעולם (בברזיל, בארצות אפריקה ובארצות הים התיכון) ניטע איקליפטוס סרג'נט על קרקעות מלוחות והוא מצליח בהן מאוד.
עמידותו הרבה ליובש כמו גם למליחות קרקע הביאה לנטיעתו בחורשות רבות בנגב. בנטיעות ניסיוניות בקרקע מלחה, שהושקתה במים מליחים במלחת גלגל שבבקעת הירדן, נמצא איקליפטוס סרג'נט כעץ המוצלח והעמיד ביותר לתנאי מליחות. העץ הצליח מאוד גם בחלקות אקלום בנגב המערבי. בחלקות יער רבות בצפון הנגב עבר איקליפטוס סרג'נט את תקופת הבצורת בשנים 2000-1998 ואת תקופות היובש בשנים 2013-2009 והמשיך לצמוח היטב. לפיכך הוא משמש כעץ המתאים ביותר לייעור קרקעות מלוחות וכאחד העצים המוצלחים ביותר בנטיעות הנרחבות בבקעת באר שבע ובנגב המערבי.
השם המדעי של איקליפטוס סרג'נט מנציח את הבוטנאי אוסוולד ה. סרג'נט, 1952-1880, שחקר את צמחיית מערב אוסטרליה והיה הראשון שאסף איקליפטוס זה.
הסוג איקליפטוס משתייך למשפחת ההדסיים, הכוללת 5650 מינים של צמחים מעוצים וירוקי עד הסדורים ב-150-130 סוגים שונים. המוכרים בהם: ההדס, הגויאבה, הפיג'ויה והקליסטמון. בסוג איקליפטוס נמצא כ-700 מינים ואלפי תת־מינים שמוצא כולם כמעט הוא מאוסטרליה. זהו סוג העצים שנעשה בו השימוש הרב ביותר לנטיעת יערות ומטעים לתפוקת עץ בעולם. בשנת 2010 עמד השטח הכולל של נטיעות איקליפטוס בעולם על 202,620 קמר (לפי נתוני FAO).
כתב צבי אבני