פיקוס גדול-עלים הוא עץ ירוק עד גדול היכול להגיע עד 60 מ' גובה, לקוטר גזע בגובה החזה של 2.4 מ' ולקוטר צמרת של כ-50 מ'. העץ נודע במיוחד בשל שורשי המשען, Buttress root, הבולטים מבסיס הגזע מעל לפני הקרקע ומתפרשים ממנו לצדדים. שורשים אלה, המכונים גם "שורשי קרשים", מתפשטים למרחק רב הינם אגרסיביים במיוחד ועלולים לגרום נזק לתשתיות. העץ מפתח גם שורשי אוויר היוצאים מהענפים כלפי מטה ועם השתרשותם עם מתעבים ומהווים מעין גזעים הנושאים את הצמרת הרחבה והכבדה של העץ. 

העצה רכה וקלה והמרקם שלה מכיל סיבים שאינם ישרים יש בה שימוש מועט ליצירת קופסאות. הילדים האבוריג'נים באוסטרליה השתמשו באופן מסורתי בסיבים אלה של העצה ליצירת רשתות לדיג. הסות (קליפה) מחוספסת וצבעה אפור-חום שהופך לשחור עם הזדקנות הרקמה. פני הסות מכוסים בכתמים שונים. אחד משמותיו האנגליים מציין את צבעה השחור של הסות בעצים הבוגרים. 

העלים, מסורגים, צבעם ירוק כהה ואורכם 30-15 ס"מ. העלים כמו גם הענפים מכילים גומי בצבע לבן שמופרש בעת שנחתכים. השם המדעי שמקורו ביוונית: גדולmakro= ועלה phyllon=כמו גם השם העברי מתארים את העץ לפי עליו הגדולים.

הפגות של הפיקוס הן תפרחות שעטופות וסגורות פנימה בתוך מצעית הפרח שהיא עצמה גלגול של עלי לוואי. בכל פגה נמצא שלושה סוגי פרחים שונים: זכריים, נקביים ארוכים ונקביים קצרים. הפגות מופיעות במין זה בזוגות מחיק העלים. הבשלת הפגות נעשית בעזרת צרעות זעירות סימביונטיות, Pleistodontes froggattii, שהן מיוחדות למין זה של פיקוס. מחזור חייהן של צרעות אלה כולל הטלה וגדילה בתוך הפגות על הפרחים הנקביים הקצרים, יציאה של הנקבות המופרות (הזכרים נטולי כנפיים) עם אבקה מהפרחים הזכריים להפריית הפרחים הנקביים הארוכים בפגות הבאות כשבאחת מהן הן תטלנה ביצים. הרימות שיגיחו מן הביצים יאכלו מן הפרחים הנקביים הקצרים וימשיכו בהפריה בתוך הפגה וכן הלאה. במקביל להתפתחות הצרעות, מפתחים בפרחים הנקביים הארוכים זרעים שמופצים ע"י ציפורים שאוכלות את הפגות הבשלות. הפגות כדוריות בקוטר 2.5-2 ס"מ וצבען הירוק הופך סגול עם נקודות בהירות לעת הבשלתן. הבשלת הפגות לאורך כל השנה. הפגות הבשלות אכילות אך הן יבשות ואינן טעימות. 

פיקוס גדול-עלים מתחיל חייו בטבע כשזרעיו הקטנים מופצים ע"י ציפורים ובע"ח אחרים ומגיעים לצמרות עצים אחרים. כך הוא נובט כאפיפיט (צמח החי כשהוא נאחז בצמחים אחרים שמשמשים לו רק משען) על גזע או ענפים של עץ אחר. עם גדילתו הוא שולח שורשי אוויר כלפי מטה והללו נאחזים בקרקע. כאשר מגיעים שורשי האוויר לקרקע הם הופכים לשורשי תמיכה ומתפקדים באדמה כשורשים רגילים. לאחר ההיאחזות בקרקע יוצר הפיקוס במהירות ונוף גבוה ורחב כותרת המתחרה בעץ שעליו נבט. לאחר זמן התחרות על מים ונוטריינטים ועל אור מסתיימת במוות של העץ שעליו החל פיקוס גדול-עלים את חייו. 

שורשי האוויר המרובים שנשלחים לאדמה מענפי העץ אופייניים לקבוצה שלמה של עצי פיקוס המכונה בשם כולל, Strangler figs, שממנה נפוצים כעצי נוי בישראל הפיקוס הבנגלי (כולל הפיקוס הענק של מקווה ישראל), ופיקוס מעוקם. אחד משמותיו האנגליים של העץ מציין אותו כ- Banyan אוסטרלי. השם Banyan עצמו ניתן לפיקוסים הודים המקבילים בצורת גדילתם בטבע לפיקוס גדול-עלים בכך שהם יכולים לפתח מענפיהם שורשי אוויר הנאחזים באדמה והופכים לגזעים. השם Banyan למתייחס בעיקר לפיקוס בנגלי. 

מוצאו של פיקוס גדול-עלים הוא מהחוף המזרחי של יבשת אוסטרליה שם הוא גדל בין החלק הצפוני של מדינת קווינסלנד לבין אזור מעט דרומה לסידני במדינת ניו סאות וולס. העץ אף מכונה באנגלית בשם Moreton Bay fig על שם בית הגידול שלו במפרץ מורטון הנמצא במרכז החוף המזרחי של מדינת קווינסלנד. פיקוס גדול-עלים גדל באזורים סובטרופיים חמים ולחים וכן ליד ערוצים באדמות סחף ביערות יבשים, שם בולטת צמרתו מעל הנוף של שאר העצים. הוא גדל בחברת עצים שמהם מוכרים בישראל הברכיכיטון דו-גוני ומין של אראוקריה. כשמבראים את היער לצורך מרעה משאירים בד"כ את עצי הפיקוס הגדולים כדי שיהוו מקור צל לבהמות. הפגות משמשות ביער כמזון למיני ציפורים רבות ולעטלפי פירות.   

העץ משמש כעץ נוי נפוץ בארצות חמות כקליפורניה, סיציליה וסרדיניה ושאר מדינות אירופה הדרומיות. מגדלים אותו בפארקים גדולים או בגינות פרטיות נרחבות וזאת בשל הבעיות והנזקים שיוצרים שורשיו האגרסיביים בקרבת בתים ותשתיות. לפי הניסיון באוסטרליה העץ עמיד בקרות שאינן ממושכות ואף עמיד לרסס מי ים בקרבת החוף. בהוואי ובניו זילנד הפך פיקוס גדול-עלים לעץ פולש המתפשט וזאת בעזרת הצרעה הייחודית שמפרה את הפגות שהגיעה למקומות אלה. כך הפך שם פיקוס גדול-עלים לעץ שצריך להגביל מאד את השימוש בו ואת התפשטותו.  

בישראל העץ אינו נפוץ אם כי ניתן למצוא אותו כעץ נוי במספר מקומות, בעיקר באזור החוף. 

שם הסוג פיקוס הוא השם הלטיני ההיסטורי של פרי התאנה התרבותית. הסוג פיקוס כולל 850 מינים של עצים, שיחים, מטפסים אפיפיטים ואפיפיטים למחצה שמאכלסים את האזורים הטרופיים עם חדירה של מספר מינים קטן לאזורים סובטרופיים ומדבריים. כל המינים מאופיינים בתפרחת מיוחדת סגורה שהפרחים בה מופרים ע"י צרעה זעירה ייחודית לכל מין של פיקוס, וכן בגומי החלבי שמפרישים חלקי הצמח השונים. 

פיקוס משתייך למשפחת התותיים שכוללת 40 סוגי צמחים ובהם כ-1,000 מינים שונים הנפוצים באזורים טרופיים וסובטרופיים. הסוגים הבולטים במשפחה זו הם הפיקוס ותות. 

בישראל מוכרים כעצי פרי פיקוס התאנה לזניו השונים ותות. ממשפחה זו משמשים מיני פיקוס רבים וכן מיני תות כעצי נוי נפוצים בישראל. פיקוס התאנה שלו זנים רבים נטוע במטעים כעץ פרי ואף גדל כעץ בר במקומות רבים.  פיקוס השקמה שאינו יוצר בישראל זרעים (חסרה הצרעה המאביקה את הפירות) גודל בעבר כעץ תרבות לפרי ולהפקת עץ נשאר במקומות רבים כעץ הגדל בשטחים פתוחים ואף נוספו לו נטיעות רבות כעץ נוי וייעור.

כתב צבי אבני