פיקוס מעוקם הוא עץ ירוק-עד, גדול ומהיר גידול המתנשא באזורים הטרופיים לגובה 60 מ' ולקוטר צמרת המגיע אף הוא ל-60 מ' (כ-3 דונם כיסוי!). בישראל הוא מגיע לגובה 25-15 מ' ולקוטר צמרת 20-15 מ'. 

העצה רכה מאד ואין לה שימושים מסחריים. הגזע בעצים בוגרים מורכב  בחלקו  או \ו מוקף בשורשי אוויר שתומכים בו ובענפים. הגזע כשהוא מוקף בשורשי אוויר הבולטים ממנו מגיע בעצי ענק לקוטר של מעל 5 מ'. הסות (קליפה) דקה, חלקה וצבעה אפור בהיר עם חלקים בהירים שהם למעשה פתחים זעירים בהם נעשה חילוף גזים עם האוויר החיצוני. 

העץ מתחיל חייו בטבע כאפיפיט (צמח החי כשהוא נאחז בצמחים אחרים שמשמשים לו רק משען) על גזע או ענפים של עץ אחר. עם גידולו הוא שולח שורשי אוויר כלפי מטה והללו נאחזים בקרקע. כאשר מגיעים שורשי האוויר לקרקע הם הופכים לשורשי תמיכה ומתפקדים באדמה כשורשים רגילים. לאחר ההיאחזות בקרקע יוצר פיקוס מעוקם במהירות נוף גבוה ורחב כותרת המתחרה בעץ שעליו נבט. לאחר זמן התחרות על מים חומרי הזנה ועל אור מסתיימת במוות של העץ שעליו החל פיקוס מעוקם את חייו.  

העלים אליפטיים  כשבסיס העלה וקצהו  מחודדים. העלים מסורגים וצבעם ירוק מבריק, אורכם 13-3 ס"מ ורוחבם 6-1.5 ס"מ והם נישאים על פטוטרות באורך 2-1 ס"מ. העלים של פיקוס מעוקם משמשים בארצות מוצאו כמזון למספר פרפרים ובהם שני מינים של נימפיות. 

הפגות של הפיקוס הן תפרחות שעטופות וסגורות פנימה בתוך מצעית הפרח שהיא עצמה גלגול של עלי לוואי. בכל פגה נמצא שלושה סוגי פרחים שונים: זכריים, נקביים ארוכים ונקביים קצרים. 

הבשלת הפגות בפיקוס מעוקם נעשית בעזרת שני מיני צרעות זעירות ספציפיות וסימביונטיות למין זה: Pleistodontes greenwoodi ו- .P. xanthocephalus מחזור חייהן של הצרעות כולל הטלה וגדילה בתוך הפגות בפרחים הנקביים הקצרים, יציאה של הנקבות המופרות (הזכרים נטולי כנפיים) עם אבקה מהפרחים הזכריים להפריית הפרחים הנקביים הארוכים בפגות הבאות כשבאחת מהן הן תטלנה ביצים. הרימות שיגיחו מן הביצים יאכלו מן הפרחים הנקביים הקצרים וימשיכו בהפריה בתוך הפגה וכן הלאה. במקביל להתפתחות הצרעות, מתפתחים בפרחים הנקביים הארוכים זרעים שמופצים ע"י ציפורים ובע"ח אחרים האוכלים את הפגות. צבע הפגות צהוב עד כתום-אדום עם נקודות אדומות כהות. קוטר הפגות 1.0-0.6 ס"מ. הפגות נישאות על עוקצים באורך כמעט זהה לקוטרן. הפגות מבשילות בארצות הטרופיות באביב. הפגות משמשות בארצות המוצא של העץ כמזון חשוב לציפורים ממינים רבים לרבות כמה מיני תוכים, כמה מיני יונים, לעוף הענק קזואר ולמיני עטלפים. אוכלי הפירות שניזונים מהפגות הם שמביאים להפצת הזרעים של עץ.

פיקוס מעוקם הוא עץ שמוצאו מהאזור האוסטרלי הטרופי והוא נפוץ בטבע במזרח אוסטרליה, פפואה ניו-גינאה, מזרח אינדונזיה ובאיים נוספים בדרום האוקיינוס השקט. הוא גדל באזורים הקרובים לחופים ברום מ-0 עד 1,000 מ'. 

פיקוס מעוקם משמש כעץ צל מצוין שניטע כבודד או בקבוצות או בשדרות רחבות. העץ גדל היטב על סוגי קרקע שונים. ראוי לשים לב לשורשיו האגרסיביים המתפשטים למרחק רב מן העץ והופכים אותו לעץ שלא כדאי לטעת בחצרות פרטיות. פיקוס מעוקם נחשב גם כעץ מוצלח לגידול שלו כבונסאי. בישראל העץ נפוץ מאד כעץ נוי, למעט באזורים הקרים יותר בהרים שם אינו עמיד בטמפרטורות הנמוכות. 

לכל חלקי העץ ישנם שימושים רפואיים אצל האוכלוסיות המקומיות הסמוכות למקום גידולו הטבעי ובמיוחד באי פיג'י. כמו כל הפיקוסים מפריש העץ גומי הנראה כחלב. לגומי זה יש שימושים רפואיים רבים להפחתת כאבים, לאיחוי שברים, לריבוי חלב אם ועוד. המיצוי של הסות של השורשים משמש להקלת כאב ראש ובהיותו מהול הוא משכך כאבי לידה. העלים משמשים לריפוי פגיעות באברים שונים.   

שם הסוג פיקוס הוא השם הלטיני הוותיק של התאנה התרבותית.

העץ נקרא במשך שנים רבות בשם  Ficus eugenioidesכשם המין שניתן לו בטרם שויך לסוג פיקוס והוא כמו מינים אחרים הנושאים שם זה כונה כך על שם דמיון מסוים לסוג Eugenia שמשתייך למשפחת ההדסיים. יותר מאוחר שונה השם ל- F. obliqua - שם  לטיני המציין ככל הנראה את היציאה "העקומה" בזווית 450 שבה יוצאים העלים והפגות ביחס לציר הענף וזאת כיוון שכינוי בוטני זה מציין בד"כ עלים שאינם סימטריים משני צידי הציר המרכזי שלהם, דבר שקשה למצוא בעלי פיקוס מעוקם.

השם האנגלי המציין את העץ כבעל עלים קטנים ניתן ביחס אולי לרוב מיני הפיקוסים שבהם העלים גדולים יותר, אך הוא אינו משקף את גודל העלים ביחס לפיקוס השדרות לדוגמה. כמה מהשמות העבריים עוסקים בדמיון בין עלי פיקוס מעוקם לעלי העץ מגנוליה גדולת פרחים ואכן יש דמיון בצורת העלים, בצבעם ובברק שלהם, אך יש לציין שלמגנוליה  גדולת פרחים יש עלים גדולים מאלה של פיקוס מעוקם.  

הסוג פיקוס כולל 850 מינים של עצים, שיחים, מטפסים אפיפיטים ואפיפיטים למחצה (כמו פיקוס רומפי) שמאכלסים את האזורים הטרופיים עם חדירה של מספר מינים קטן לאזורים סובטרופיים ומדבריים. כל המינים מאופיינים בפרח מיוחד סגור המופרה ע"י צרעה זעירה ייחודית לכל מין של פיקוס וכן בגומי החלבי שמופרש מחלקי הצמח השונים. 

פיקוס משתייך למשפחת התותיים שכוללת 40 סוגי צמחים הכוללים כ-1,000 מינים שונים הנפוצים באזורים טרופיים וסובטרופיים. הסוגים הבולטים במשפחה זו הם הפיקוס ותות. 

בישראל מוכרים כעצי פרי פיקוס התאנה לזניו השונים ותות. ממשפחה זו משמשים מיני פיקוס רבים וכן מיני תות כעצי נוי נפוצים בישראל. פיקוס התאנה שלו זנים רבים נטוע במטעים כעץ פרי ואף גדל כעץ בר במקומות רבים.  פיקוס השקמה שאינו יוצר בישראל זרעים (חסרה הצרעה המאביקה את הפירות) גודל בעבר כעץ תרבות לפרי ולהפקת עץ נשאר במקומות רבים כעץ הגדל בשטחים פתוחים ואף נוספו לו נטיעות רבות כעץ נוי וייעור. 

כתב צבי אבני