סיגלון עלה-מימוזה  הוא עץ גבוה, נשיר, פורח לפני לבלוב העלים בפרחים סגולים. שכיח בגנים ובשדרות בארץ ובארצות רבות בעולם. הסיגלון (אשר מוכר גם בשמות ז'קרנדה, ג'קרנדה או יקרנדה, לפי שמו המדעי של הסוג), יכול לגדול לגובה 12 מ' וגם לתת נוף רחב ומצל בקוטר 8 מ'.
העץ נשיר, אורך העלים כ-40 ס"מ והם מנוצים פעמיים; כל עלה מסתעף ל-16 או יותר סעיפים אשר נושאים כ-20 זוגות עלעלים קטנים, אורך העלעלים 6 – 8 מ"מ והם מסתיימים בחוד.
הפרחים כחולים-סגולים, אורכם כ-5 ס"מ. הכותרת דמוית צינור שתחילתו צרה מאד והמשכו תפוח. כמו אצל רוב בני המשפחה, לפרחים סימטריה דו-צדדית. פתח הצינור בקוטר כ-3 ס"מ, מחולק לשתי שפתיים, לאחת 3 אונות ולשנייה 2 אונות קטנות יותר. הפרחים גדלים כתפרחת שמוטה בצורת מכבד שארכו 20-30 ס"מ. בפרח שחלה בת שתי מגורות וארבעה אבקנים פוריים, זוג קצר וזוג ארוך, המאוחים לצינור הכותרת.
העץ פורח במאי, עם תחילת הלבלוב, והפריחה שופעת. הפרחים נמצאים על העץ בד"כ יום אחד ונושרים. מאחר שכל העץ פורח בבת אחת וגם כל העצים נושאים פריחה במקביל, הוא מאד בולט גם בנוף העץ וגם בשטיח הפרחים שנשרו ומכסים את הקרקע. ישנו גל פריחה משני בסתיו, בחודש ספטמבר, בו לא כל העצים פורחים והפריחה לא שופעת כמו באביב.
הפרי הבשל הוא הלקט יבש, פחוס מאד ומעוגל בקוטר כ-6 ס"מ, ובו זרעים רבים קטנים ומכונפים.
הסוג סיגלון שייך למשפחת הביגנוניים ומקורו באמריקה הטרופית והסוב-טרופית, שם הוא כולל כ-50 מינים, המחולקים לשתי סקציות. מקורו של המין סיגלון המקובל בארץ ובארצות רבות בעולם הוא בארגנטינה.
בעבר זיהו החוקרים את המין הנפוץ בארץ כסיגלון חד-עלים J. acutifolia אך לאחרונה נקבע שהמין שמגדלים בישראל הוא J. mimosifolia (=עלה מימוזה).
בארץ העץ שכיח כעץ נוי, בגנים, ברחובות ובשדרות. הריבוי מזרעים קל מאוד אך יש משתלות שמרבות אותו בייחורים מעצים בעלי נוף או פריחה מצטיינים (למשל זן שהוגדר בשם "אביבית") כדי לשמור על מופע אחיד.
המשורר שאול טשרניחובסקי ייחד שיר לעץ (שירת היקרנדה) והסופר ס. יזהר שילב את תיאורו בסיפור (הנמלט). ברשימת הקישורים תמצאו גם קישור למאמרו של אריאל הירשפלד, בעיתון הארץ,  לגבי שני קטעי הספרות הללו.
כתב עמי זהבי