אורן מרקוס הוא האורן היחיד בעולם הגדל בטבע מדרום לקו המשווה, אם כי בסמוך לו, באי סומטרה שבאינדונזיה, הקצה הדרומי של תחום התפוצה הטבעי שלו, הוא בין קווי הרוחב 1 ל-2 דרום.

אורן מרקוס הוא עץ מחט שצורתו חרוט בגודל בינוני-גדול (גובה 25-45 מ') שקוטר גזעו בגובה החזה מגיע ל-1.40 מ'. פרט גדול במיוחד של העץ, המצוין בספרות, הינו בגובה 70 מ' ונחשב לעץ האורן הגבוה ביותר בעולם הישן. העץ גדל לאט בחמש השנים הראשונות ואח"כ גדילתו מואצת.

לאורן מרקוס הליבה של העץ בצבע חום אדמדם והעצה החיצונית בצבע צהבהב. קליפתו עבה עם חריצים עמוקים בחלק התחתון של הגזע ועוברת להיות דקה וקשקשית בחלק העליון, צבעה אדום-כתום. המחטים מקובצות בזוגות, אורכן 15-20 ס"מ והן דקות מאד (פחות מ-1 מ"מ) צבען ירוק עד ירוק-צהבהב.

אורן מרקוס פורח בחודשים מאי-יוני. האצטרובלים הבשלים קטנים וצורתם חרוט, אורכם 5-8 ס"מ ורוחבם

בהיותם סגורים 2 ס"מ, ובהיפתחם אחרי שנתיים הם מגיעים לרוחב 4-5 ס"מ.

הזרעים בגודל 5-6 מ"מ והם בעלי כנף שאורכה 15-20 מ"מ.

לאורן מרקוס תפוצה טבעית מקוטעת בדרום מזרח אסיה בין קו רוחב 23 צפון ל-2 דרום. התפוצה כוללת את האי סומטרה שבאינדונזיה האי מינדורו שבפיליפינים, וכן את מדינות דרום מזרח אסיה: תאילנד, קמבודיה, לאוס, מיינאמר ווייטנאם. העץ גדל ברום בין 30 ל-1,800 מ', על מגוון קרקעות חומציות מחול ועד חרסית, ובאזורי אקלים שונים. החל המקומות בהם ששה חודשים יבשים בשנה (1,000-1,200 מ"מ בממוצע שנתי) וגמור באזורים משווניים לחים המקבלים 3,800 מ"מ. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בתחום תפוצת העץ היא בין 19 ל28 מעלות צלזיוס.

לאורן מרקס יש מספר אקוטיפים השונים בתכונות ובממדים שלהם זה מזה, יש הבדלים גדולים בין האקוטיפים של האיים לבין אלו הגדלים בתוך יבשת אסיה. האקוטיפים הגדלים ביבשת (מחוץ לאיים) מותאמים לעמידות לשריפות עונתיות. באינדונזיה, בתאילנד, בלאוס, בפיליפינים ובקמבודיה האוכלוסיות הטבעיות של אורן מרקוס מופיעות ברשימת המינים לשימור.

הסוג אורן הוא סוג עץ מחט של העולם הישן הכולל 105-125 מיני עצים שכולם, למעט אורן מרקוס, גדלים בטבע רק מצפון לקו המשווה. באופן מפתיע, ולמרות הריחוק הגיאוגרפי, אורן מרקוס משויך במיון הסוג

אורן לקבוצה הים תיכונית Pinea (ע"ש אורן הצנובר) ולתת קבוצה Pinaster (ע"ש אורן ימי או החוף בשמו האחר) הכוללת את המינים הים תיכוניים המוכרים בישראל כמו אורן ירושלים ואורן קפריסאי.

השם האנגלי pine בא מהשם הלטיני pinus שמקורו בשורש האינדו-אירופי שבו שילוב של צמח ושרף pit + resin. שניים מהשמות האנגליים של המין מציינים את מקומות גידולו הטבעי: באי סומטרה באינדונזיה

ובאי מינדורו שבפיליפינים. שם המין מרקוס לקוח משם המין הלטיני merkusii שמקורו ככל הנראה בכבוד שניתן לבעל משרה בכיר הולנדי בשם Merkus ששירת כמושל באיי הודו המערבית ההולנדית במאה ה-19, אותם איים שבהם נכללה בין השאר אינדונזיה - מקום גידולו הטבעי של אורן מרקוס.

השימוש בעץ זה הוא לבנייה, לגפרורים, לרסק עץ, לנייר, לרהיטים פשוטים, לעמודי חשמל, לתמוכות ועוד. אורן מרקוס מניב כמויות גדולות של שרף: 4-6.5 ק"ג בשנה לעץ בוגר. השרף שמפיקים מן העץ משמש רפואה, לצבעים, לדפוס ולתעשיית בשמים. העץ ניטע בין השאר גם לייצוב דיונות חול. בשל השימושים הרבים בעץ הוא מקובל מאד בנטיעות בכל דרום-מזרח אסיה. אורן מרקוס משמש בנטיעת יערות בסרי-לנקה, בפפואה גינאה החדשה, בדרום אפריקה, בטנזניה, באוגנדה ובזמביה. קצב ייצור העץ במחזורי גידול של 25 שנים הוא 2.2 מ"ק לשנה לדונם.

לא ידוע, וגם לא צפוי, שבישראל יינטע עץ אורן שמוצאו משווני מאזור גשום והגדל על קרקעות חומציות. לפיכך, אורן מרקוס לא ניטע בישראל ביערות ולצורכי נוי. העץ באילנות הוא ככל הנראה היחיד במינו בישראל.

כתב צבי אבני