עץ גבוה, זקוף, עם עלים ביציים, מבריקים עם ריח איקליפטוס חריף. קליפת הגזע חומה כהה, מחורצת לאורכה בחריצים עמוקים. הפירות נראים כמו מקבץ של גביעים קטנים מאוחים זה עם זה. זהו עץ מאריך חיים, עד 100 שנה.
הסוג סינקרפיה קרוב מאד לסוג איקליפטוס ונבדל ממנו בעיקר בפירות שמאוחים זה לזה (פירוש המילה Syncarpia הוא "פרי מקובץ יחדיו"), בעוד שפירות האיקליפטוס נישאים אחד אחד על ענפי התפרחת. תואר המין העברי הוא תרגום של שמו המדעי הישן של העץ – S. laurifolia, כלומר "סינקרפיה בעלת עלי-ער".
העץ גדל לאט. עצים בני כ-60 שנה בארץ מגיעים לגובה 10 מ'. בתנאים טובים העץ גדל לגובה, עם גזע יחיד, שיכול להגיע לגובה 60 מ', ולקוטר 1.5 מ'. בתנאים קשים הוא נשאר נמוך, עד 10 מ', ולעיתים גם יוצר נוף רב-גזעי (Malee). הקליפה חומה כהה, עבה, ומחורצת לעומק בחריצים מקבילים, לעיתים מפותלים מעט. שלא כמו במיני איקליפטוס רבים, הקליפה אינה נושרת. הגזע קשה מאד.
העלים נגדיים, ביציים עם קצה מעוגל, שוליהם מעוגלים כלפי מטה. אורכם עד 10 ס"מ ורוחבם עד 4 ס"מ. צידם העליון בצבע ירוק כהה מבריק, וצידם התחתון בהיר יותר, עם שערות קצרצרות ורכות, ולא מבריק. העלים
עשירים בשמנים אתריים ומדיפים ריח חריף כאשר מועכים אותם.
הפריחה באביב. הפרחים בצבע לבנבן, חסרי כותרת ומרובי אבקנים, מקובצים באשכולות רבי פרחים, המחולקים לקבוצות קטנות של 3-10 פרחים מאוחים זה לזה. הם עשירים בצוף ומואבקים על ידי חרקים שונים, בעיקר דבורי דבש. באוסטרליה הם מואבקים גם על ידי עטלפים וציפורים. הפירות הנוקשים-עציים, מבשילים
בסתיו. קוטר צברי הפירות מגיע לשני סנטימטרים וקוטרו של פרי יחיד מגיע ל-4 מ"מ. עם ההבשלה נפתחים הפירות ומפזרים את הזרעים הזעירים שאורכם כמילימטר.
בתנאי הארץ העץ יכול לגדול בקרקעות מטיפוסים רבים. הוא מעדיף קרקע מנוקזת אך יכול לגדול גם בקרקעות כבדות ולחות. העץ רגיש ליובש ולקור ואינו מתפתח היטב באזורים גבוהים עם לחות אויר נמוכה דוגמת אזור
ירושלים.
העץ תואר לראשונה למדע על ידי הבוטנאי האנגלי James Edward Smith בשנת 1797, שנים לא רבות לאחר תחילת יישובה של אוסטרליה על ידי האנגלים. זמן קצר אחרי כן גילו את תכונותיו המועילות לאדם והחלו בכריתה ובניצול שלו. הוא גדל בר במזרח אוסטרליה, בעיקר בקרקעות כבדות ולחות, שם הוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה עקב ניצול יתר. בתחומי העיר סידני הוקצה אזור לשמירה על חברת הצמחים של עץ זה - "Turpentine-Ironbark Forest". בשמורת הטבע "Barrington Tops National Park" גדל העץ הגדול
ביותר המוכר ממין זה – גובהו 58 מ', עובי הגזע כמעט שמונה מ', וקוטרו של הנוף כ-20 מ'.
העץ הקשה מכונה "עץ ברזל" (יש מינים נוספים המכונים כך). הוא משמש לאדני רכבות, בנין תשתיות לדרכים, עמודי עץ ובנין מזחים. הוא עמיד לפגיעה על ידי טרמיטים, לחות אויר ושריפה. הוא משמש גם כעץ לייעור וגינון, עמיד למזיקים ובעל צל טוב.
בארץ הוא עץ נדיר בגינון ובייעור, כנראה בגלל קצב הצימוח האיטי שלו.

כתבה הגר לשנר