"התמזל מזלכם לראות כאן גשם", אמר לקבוצה אלישע מזרחי, היערן המחוזי של אזור צפון-מערב הנגב, כשגשם קל החל לרדת במהלך עצירתם הראשונה ביער המלאכים, השוכן דרומית לבית שמש. "זאת בערך הכמות שתרד כאן. אנחנו נמצאים במרחק 45 דקות נסיעה מתל אביב אבל זהו גבול המדבר. כשמביטים מסביב ורואים את כל הירוק הזה, קשה לדמיין שכל זה היה פעם מדבר. "בתל אביב ירדו אולי 40-50 ס"מ גשם, אך היער יקבל רק כ-6 עד 10 ס"מ של
מי גשמים", אמר.
מזרחי סיפר לקבוצה שהיער נשתל בראשית שנות ה-60 כשנדרש מקור תעסוקה לתושבי ישראל החדשים, בעקבות העלייה הגדולה מאירופה ומצפון אפריקה. כדי להצליח במשימה כזאת, צריך היה לבחור את שיטת הנטיעה הקלה ביותר ואת העץ החזק ביותר, אמר מזרחי, לכן נבחר זן אורן ירושלים המזרח-תיכוני, בשל יכולתו לשרוד בכוחות עצמו באזור דל בגשמים ובשכבת קרקע עליונה.
כיום קק"ל עסוקה במציאת שיטות לדילול היערות כדי להגביר את חיוניות העצים, לעודד את ההתחדשות הטבעית ולהגביר את המגוון הביולוגי בתוך היער, הוא אמר. "האורן נבחר בתקופה שבה היה דרוש, אבל כעת היינו רוצים לראות את היער מגוּון יותר, ולהפוך אותו לכזה שיכול ליצור מעגל התחדשות בלתי מוגבל. זהו עתיד היער", אמר מזרחי. "אנו מקווים שבתוך זמן קצר של 10-15 שנה, היער יהפוך ליער רב-זני". במסגרת המחקר וההתמחות ביערנות בת-קיימא, קק"ל הראתה שהיא יכולה להצליח בהדיפת המדבר גם בתנאים קשים, הוא אמר. "כדי להגיע לתוצאה הזאת אנו מבינים שעלינו לשלב בעלי מקצוע שונים ולעבוד עם צוות רב-תחומי", הוא ציין.
פבלו צ'רקסקי, יליד ארגנטינה ומנהל משתלת קק"ל הסמוכה, גילת, ליווה את הקבוצה באותו יום. הוא הצביע על זנים מקומיים שגדלים כעת ביער, לרבות סוגים שונים של חרוב, אלה, שיחי דפנה וצמחים ארומטיים כגון רוזמרין ולבנדר.
רוחות מדבר חזקות קיבלו את פני המבקרים כשירדו מהאוטובוס בתחנת תפרח, אחד מחמישה מאגרי מים שהוקמו מתרומות קק"ל. המאגר מספק מים לבאר שבע, אופקים והעיירות בסביבה, בקיבולת של 2 מיליון קוב. "לפני שהמים זורמים למאגר תפרח, הם עוברים טיפול לטיהור בבריכות אריה הסמוכות. בזכות המאגר, המים המטוהרים נאספים עד לזמן שבו החקלאים זקוקים לו, כך שאפילו טיפת מים אחת לא מתבזבזת", ציין מזרחי.
איכות המים אחרי הטיפול כה גבוהה, שתיאורטית ניתן לשתות מהם, אמר מזרחי, ואכן החקלאים לא מוגבלים עוד לגידול כותנה וחציר לבהמות, הם יכולים כעת להתרחב לגידול ירקות ופירות, לרבות תפוחי אדמה, גזר ובטטות. "את השינויים הדרמטיים ביותר ראינו אצל החקלאים הבדואים בנגב, שכבר לא חייבים לעבד את האדמה בהתאם לגשם ולסבול מתנאי בצורת", הוא הוסיף. "זאת מהפכה חקלאית שקטה; כל תרבות עיבוד האדמה משתנה".
כשאוכלוסיית האזור גדלה יש צורך גובר והולך בעוד מאגרים לאחסון מי שפכים מטוהרים, וקק"ל כבר מתכוננת לעתיד, בונה לעוד חמש עד עשר שנים קדימה, כדי שיוכלו להשתמש במי שפכים כשהאוכלוסייה תגדל.
המהנדס האזרחי קרלוס סנשז מאקוודור, שבנה מאגרים דומים בארצו, התייצב מול הרוחות כדי להתבונן מקרוב במאגר. "הקירות כאן נראים בטוחים מאוד ונבנו בשיפוע טוב", כך העריך מקצועית את המבנה. "גם השימוש בפי-וי-סי לכיסוי הקירות הוא רעיון טוב מאוד ומבוצע היטב. המאגרים באקוודור מאחסנים מי גשמים בלבד. בניית מתקני טיפול בשפכים נמנעת מהם בשל שיקולים כספיים. חשוב שנתחיל לחשוב על קיימות גם בנושא המים", הוא אמר.
במשתלת גילת הסביר צ'רקסקי את תהליך בחירת הזרעים ושיטת הנביטה. הוא ציין את השיטה הייחודית שמשמשת לקירור החממות, ציפוי קיר דמוי-קרטון ספוג במים, ולאחר מכן מאווררים חזקים היונקים את הלחות לתוך האוויר ובכך מורידים את הטמפרטורה בפנים.
הוא הדגים את השימוש בעציצי גידול לשתילים, המורמים מעט מהקרקע, מונעים את ההשרשה ויוצרים רשת חזקה של שורשים מסועפים שעוזרים להבטיח את הישרדות הצמח. "רמת היעילות בנטיעת השתילים שלנו גבוהה בזכות השיטה הזאת", הוא אמר.
נושא חשב שלמד בביקור, אמר ג'למאר מרדיאגה, מהנדס חקלאי מהונדורס, הוא ההצלחה בהפחתת סיכויי המוות של השתיל. "אין לנו משהו ברמה הזאת בהונדורס", אמר. "הם מבטיחים שהעץ שנשתל יחיה, וזה נפלא גם מבחינת היעילות בנושא המים, שזה תחום חשוב מאוד. הם מבטיחים שהמים שמשתמשים בהם לא יתבזבזו וזה מה שאנחנו מחפשים בהונדורס". אמנם בהונדורס יש אזורים מסוימים שמקבלים מי גשמים בשפע, אבל אזורים אחרים לא, הוא ציין. "אנחנו צריכים ללמוד איך לעבד את האדמה במצב מבוקר ולבנות מאגרים לתקופות שיש בהן פחות גשם", אמר.
קאטי דיאז, שעוסקת בחינוך לשימור הסביבה בארץ הולדתה אקוודור, התפעלה מהגילוי הפשוט שלא כל פתרון לענייני סביבה חייב להיות היי-טק או מורכב כל כך עד שאינו בר-השגה. "על ידי משהו פשוט כמו הרמת עציץ הגידול מהקרקע, אני יכולה למנוע מהשתיל להשתרש באדמה, ובעבורי פירוש הדבר הפחתת עלות העבודה ביצירת שתילים, כי אין צורך לעקור את שורשי הצמח", אמרה דיאז.
כמה מהפתרונות שקק"ל משתמשת בהם אולי לא יתאימו לתנאים בארגנטינה, ציינה ג'ורג'ינה אנאיה, מהנדסת יערות מארגנטינה, אבל התפיסה של "אין גבול" שראתה במהלך הביקור עודדה אותה להמשיך לחפש פתרונות מקומיים לבעיות הייחודיות למדינתה.
"הדבר החשוב שאני לוקחת איתי מהסיור הוא התפיסה של יצירתיות מוחלטת; אין גבולות לדמיון, אין מכשולים ליצירת פתרונות", אמרה אנאיה. "המכשולים היחידים שקיימים הם בחשיבה שלנו. למקום הזה יש מכשולים גדולים אבל אין גבולות אישיים. אולי הפתרונות שהם מצאו לא יהיו רלוובנטיים למדינה שלי, אבל הבנתי שבחשיבה שלנו יכולים להימצא פתרונות לכל הבעיות".
"הטרנספורמציה שהם מחוללים באזורים צחיחים היא בלתי רגילה", אמרה פלביה טבורה, מהנדסת חקלאית מברזיל, שציינה גם את החשיבות של שיתוף האוכלוסייה המקומית בפרויקטים, אפילו בהיקף מצומצם. "אנחנו רואים במו עינינו איך הדברים משתנים, ואיך הם מחיים את המדבר".
