עוזרר קוצני

הדפסה
  Crataegus aronia שם מדעי
  Spiny Hawthorn Common name
זערור שם ערבי
  زعرور أللّغة آلعربيّة
ורדיים
Rosaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
מחולק לאונות צורת העלה
מפורץ שפת העלה
חורש בית גידול
עגול צורת הגבעול
שיח ובן-שיח צורת חיים
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
משמש לרפואה

עוזרר קוצני
צילום: © שרה גולד  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

מידע נוסף

עוזרר קוצני הוא עץ נמוך, סבוך, קוצני, יפה-פריחה, עתיר פירות צהובים קטנים, טעימים. העץ נשיר, עירום מדצמבר עד מרס. מומלץ לא להתייגע בקטיף פירות העוזרר אחד-אחד, כשעיניך מתאמצות להבדיל לפי הגוון בין פרי בשל לפרי בוסר, ואצבעותיך מתמרנות בין הקוצים. נוח יותר לנער את העץ, ואז ינשרו הפירות הבשלים בלבד, וקל ונוח לאוספם מהקרקע בלי להידקר. לפריו של העוזרר ציפה טעימה, חמצמצה–מתוקה, אך כמותה קטנה, בין הקליפה לגלעינים. ראוי להבדיל בין פירות העוזרר (בערבית זערור) לבין פירות השיזף (בערבית דום או סידר או נבק). פירות העוזרר עסיסיים וחמצמצים יותר, צבעם צהוב; בעוד פירות השיזף יבשים עד שעמיים וצבעם חום. לעץ גזע מחוספס, קליפתו מאריכה ימים ואינה מתקלפת, והיא מקנה אחיזה נוחה לחזזיות. תכופות נמצא על ענפי העוזרר זקן עבות של חזזיות שיחניות, כגון נפתולית סבוכה ומפרשית מרושתת. נופו של העוזרר סבוך וקוצני, והוא משמש מסתור ומחסה מבוקש לקינון ציפורי שיר קטנות. העלה של העוזרר נישא על פטוטרת קצרה. עלי-הלואי נשירים. הטרף יתדי, מחודד בבסיסו, שסוע בראשו ל-3 עד 5 אונות מעוגלות. קצות הענפים קוצניים. העלים והענפים הצעירים שעירים, והם מקריחים בהתבגרם.
עוזרר קוצני פורח בחודשים מרס–אפריל, יחד עם לבלוב העלים או מעט אחרי כן. הפרחים צבורים בקבוצות צפופות קמורות ויפות של 10 פרחים. לעתים רואים עץ עוזרר שכולו מכוסה פריחה מרנינה. הפרח הבודד טיפוסי לורדניים (כמו אצל תפוח, אגס, שזיף), עם גביע של 5 אונות, כותרת קטנה (קוטרה 10–15 מ"מ), 5 עלי כותרת לבנים מפורדים, 5–25 אבקנים, 2–3 עמודי-עלי. השחלה תחתית, שקועה. ריח הפרח לא נעים. הפרח לבן, כאמור, אך מרכזו ירקרק, והמאבקים תורמים ניקוד אדום–חום לגיוון הפרח. העץ מבשיל באוקטובר פרי כדורי צהוב שקוטרו 1 ס"מ, ובו 2 או 3 גלעינים. ציפתו עסיסית, רכה וטעימה, אם לא הקדימו אותך זחלי חרקים. בראש הפרי נותרים עלי הגביע ושרידי האבקנים – מה שפוגם מעט במרקם הפרי לאכילה, וממחיש את העובדה שהפרי התפתח משחלה תחתית. הפרי מכיל הרבה ויטמין C, משמש גם לרקיחת ריבה, והוא נלקט ונמכר בשוקי המזרח התיכון.
עוזרר קוצני הוא צמח שכיח. הוא מסתגל ועמיד, גדל בבתי-גידול מגוונים, בחברות-צומח שונות ובאזורי-אקלים שונים: בחגורת הסְפָר שבין האזור הימתיכוני למדברי, שם כנראה מקורו; בחורש אלונים סבוך ובשולי-חורש דלילים; בהתחדשות חורש מבורא; בבתה ובשיחיה; בדרום השפלה (שם הוא שולט כעץ יחיד); ובחרמון מרגליו עד רום של 1,600 מ'. ברום 1,200 מ' בחרמון מצאנו פרט שקוטר פירותיו 3 ס"מ וטעמם משובח. ליד מערת פער בגליל העליון יש פרטים שגובהם מגיע ל-10 מ'.
ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל משמשים פירות של עוזרר קוצני לריפוי שלשול, דלקת-גרון, שטף-דם פנימי, סחרחורת, עווית, לחץ-דם גבוה, הסתיידות עורקים, מחלות-לב. משרה כוהלית מהפרחים שותים נגד נדודי-שינה, תופעות גיל-המעבר, חרדה ועצבנות. מרתח של קליפה או שורשים שותים נגד לחץ-דם גבוה.
תפוצתו העולמית של עוזרר קוצני משתרעת בארצות מזרח הים התיכון והמזרח התיכון.
בסוג עוזרר נכללים 200 מינים, הגדלים בעיקר באזורים ממוזגים צפוניים משני עברי האוקיאנוס האטלנטי, במיוחד בצפון-אמריקה, שם משמשים במעורב שמות עממיים שונים באנגלית. 4 מינים בארץ, שלושת האחרים פירותיהם אדומים, הם נדירים בארץ, וקשה להבדיל ביניהם, וכשאין הם נושאים פרי קשה להבחין אף ביניהם לבין עוזרר קוצני.

כתב מייק לבנה



תמונות נוספות:

הצמח במקורות

העוזרר (לאו דוקא מין זה) נזכר במשנה פעמים אחדות (מעשרות, דמאי, כלאיים, עוקצים), בשמות עוזרר או עוזרד. מכיוון שבערבית נשמר עד היום השם זערור (זעיר, היינו תפוח זעיר) – התקבל כיום הנוסח עוזרר.
כתבת מייק לבנה

מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו נדרשת לו תוספת השקיה של 100 ליטר למ"ר או 100 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים                                שפלה, חוף, הר, נגב
צורת חיים                           שיח
קצב צמיחה                         בינוני
גובה (מ')                            4.00
קוטר (מ')                            3.00
איברים דקורטיביים            פרחים, פירות
שימוש מומלץ                    עץ קטן, עץ קישוטי
תנאי הארה                        שמש עד הצללה למחצה
מידע גנני                          עשוי ליצור סורים, פרי אכיל
עמידות לתנאי קרקע קשים גבוהה
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות