שיטת אלטיור היא עץ ירוק עד, גבוה (7 - 40 מ'). הצמרת מעוגלת או שטוחה. הגזע עבה וקליפתו חומה ומחורצת עמוקות. בבסיס כל אלעה שני עלי לוואי קוצניים. חלקם קצרים ( 7מ"מ) כפופים, וצבעם חום, ואחרים ישרים וארוכים (9 ס"מ) ועבים ( עד 15 מ"מ), לבנים שבסיסם נפוח. צבעם של הענפים הצעירים הוא חום-אדמדם.
העלים מנוצים פעמיים. בכל עלה 5 – 13 זוגות של סעיפים שכל אחד מהם נושא (לפחות 7) בין 13 ל-25 זוגות עלעלים קטנים שאורכם 1.2 – 4 מ"מ ורוחבם 0.5 – 1.4 מ"מ. העלעלים מכוסים שערות או ריסים. ארכה של הפטורטת 3 – 10 מ"מ.
הפרחים של שיטת אלטיור מרוכזים בתפרחות כדוריות לבנות או בצבע צהוב חוור. הפירות, תרמילים בצבע חום-סגול, ישרים או מוקשתים מעט. מארכים ודקים. ארכם 3.5 – 12 ס"מ ורוחבם 1.2 – 1.8 ס"מ. קצה הפרי מחודד, ישר או כפוף. הקשוות דקות ויבשות כנייר. הפירות נפתחים בעת ההבשלה ומזרים את הזרעים בצבע ירקרק-חום, עגולים בקוטר 6 – 7 מ"מ דקים ושטוחים.
מוצאה של שיטת אלטיור הוא במזרח אפריקה, באזורים הצחיחים והצחיחים למחצה של אוגנדה, סודן וקניה, בבתי גידול שאינם מלוחים, בגבהים 180 – 1100 מ' מעל פני הים שבהם כמות הגשמים השנתית 500 – 1200 מ"מ. היא מוםיעה בגדות חוליות של ערוצי נחלים בחברת צמחים יחד עם שיטת הסוכך.
היא משמשת את הילידים בארות מוצאה כמקור למזון לבהמות – תרמילים וענפים צעירים, כמקור לעצי הסקה ולהכנת פחמים, לעץ לייצור כלים. כמו כן מכינים מקליפתה תרופות המשמשות ברפואה העממית לטיפול בשלשולים, במחלות מין ובשיעול.

סוג זה היה שייך בעבר למשפחת המימוזיים (שיטיים), אשר לפי השינויים הסיסטמטיים של השנים האחרונות נחשבת כתת-משפחה של הקטניות.

נכתב ע"י עמרם אשל