ינבוט לבן הוא עץ בינוני המגיע לגובה 5 – 15 מ'. הוא מסתעף בגובה לא רב וקוטר הצמרת מגיע לעתים עד 10 מ'. בעבר דווח על עצים גדולים מאוד שקוטר הגזע שלהם 1 מ'. הקליפה בצבע חום-אפור דקה ומחוספסת ויש לה תכונות בורסקאות. הגזע והענפים נושאים קוצים, לעתים בצפיפות אך ידועות גם צורות לא קוצניות של מין זה.
ינבוט לבן הוא ממוצא דרום-אמריקאי, מאזורים יובשניים בצפון ארגנטינה וצ'ילה, בוליביה, פאראגווי ואורוגוואי. הוא ניטע בדרום-מערב ארה"ב, מרוקו, סודן, פקיסטן והודו למטרות נוי כשדרות בצידי דרכים וכמשבר רוח. הוא בעל עמידות בינונית למליחות וליובש.
לינבוט לבן עלים מנוצים פעמיים בעלי 4-5 סעיפים שכל אחד נושא 20 – 50 זוגות עלעלים שארכם 6 מ"מ.
הפרחים זעירים ערוכים בעגילים שארכם 7 – 11 ס"מ. צבעם צהבהב עד לבן חיוור. הפריחה באביב ותחילת הקיץ. הפרחים דו-מיניים וכוללים גביע זעיר, 5 עלי כותרת ו-5 אבקנים. האבקה עצמית נמנעת ע"י כך שהצלקות פעילות לפני מועד פיזור האבקה. ההאבקה באמצעות הרוח או חרקים.
הפירות של ינבוט לבן הם תרמילים באורך 20 ס"מ והם אכילים בדומה לפירות של חרוב מצוי. הפירות כפופים כקשת או מסולסלים וצבעם בהיר, מה שמקנה למין זה את שמו המדעי שפירושו לבן בלטינית. הפירות מכילים הרבה סוכר (כ- 35%). ניתן לטחון אותן לאבקה כאין קמח מתקתק (נקראת פאטאי בפי המקומיים בארצות מוצאו) אשר ניתן להשתמש בה כמזון לבע"ח או להכנת מאכלים לבני אדם. בשנות הארבעים של המאה העשרים הכינו ממנה משקה משכר ע"י התססה. ניתן להפיק ממנה בשיטה זאת אתנול אשר יכול לשמש כתחליף דלק.
העץ של ינבוט לבן הוא קשה (צפיפות 0.76 ג' לסמ"ק) ולא נוח לעיבוד. הוא עמיד לתנאי פנים וחוץ ולכן משמש לייצור דלתות, לוחות לציפוי רצפות, ולייצור חביות יין.
הסוג ינבוט כולל 45 מיני עצים. מצומח הארץ אנו מכירים את ינבוט השדה שמופיע כבן-שיח אך נחשב ל"עץ תת-קרקעי" בגלל מערכת מסועפת של קני-שורש שמחברת את העומד של בני השיח הנראים כפרטים בודדים את למעשה הם חלקים של אותו צמח שיכול להשתרע על עשרות מטרים רבות.
סוג זה היה שייך בעבר למשפחת המימוזיים (שיטיים), אשר לפי השינויים הסיסטמטיים של השנים האחרונות נחשבת כתת-משפחה של הקטניות.

כתב עמרם אשל