ורד הכלב הוא שיח מסועף, סבוך וגדול של חורש ימתיכוני לח בהרים ושל צידי-דרכים בהרים רמים. הוא בולט בנוף בקיץ בפרחיו ובסתיו בפירותיו. הענפים מקושתים. קוצים מאונקלים גדולים ונוקשים גדלים באורח בלתי סדיר על הענפים, קוצים קטנים ופחות אימתניים נישאים על עוקץ העלה ובצידו התחתון של העורק הראשי שלו. העלה מנוצה, מספר העלעלים בלתי-זוגי, 3–7. העלעל ביצי רחב, משונן כמשור. בבסיסו צומחים עלי-לואי ריסניים ובלוטיים, המעורים בפטוטרת העלה. השיח משיר את עליו בחורף.
ורד הכלב פורח בקיץ, ממאי עד אוגוסט. הפריחה דלילה. הפרח גדול, במבנה של קערה שטוחה, ריחו נעים, קוטרו 5 ס"מ, צבעו ורוד עדין (בגוון שונה מעט מפרט לפרט) ויש לו 5 עלי גביע ירוקים, בלתי שווים זה לזה, מנוצים בראשם, והם עוטפים את ניצן הפרח; 5 עלי כותרת שווים מפורצים בראשם; אבקנים ועליים רבים. אין צוף, וההאבקה נעשית על-ידי חרקים שוחרי אבקה. הפרי ביצי מוארך, בולט למרחוק בצבעו האדום המבריק, מתכהה ולובש גוון ארגמני עז ככל שהוא מבשיל. הפרי נותר זמן רב על השיח, מהווה גורם בנוף. טעמו מתוק חמצמץ, אך השערות שבו מורידות מערכו למאכל אדם.
ורד הכלב נחשב למין נדיר בארץ. הוא גדל ביערות אלון ובין סלעים בעיקר בצפון – בגליל ובכרמל, מגיע מעט גם דרומה עד הרי יהודה. בחרמון גדל בצידי דרכים ובנחלי אכזב עד רום של 1,700 מ' זן שפריחתו שופעת ומתאחרת עד מאי-יוני.
תפוצתו העולמית משתרעת מארצות הים התיכון והרחק הלאה צפונה ומזרחה.
בסוג 200 מינים, בארץ 4.

בסוג ורד נכללים גם אלפי זנים תרבותיים (יש מונים רבבות), שתרבות טיפוחם נמשכת לפחות מזה 2,500 שנה, כעדות תעודות מיוון הקדומה. יש רואים בורד את הפרח החשוב והנפוץ ביותר בגננות באזור הממוזג. הורד שולט בגינות פרטיות וציבוריות, וגידול ורדים לקטיף הוא ענף חקלאי חשוב בישראל ובעולם. מפיקים מי-ורדים ושמן-ורדים מעלי הכותרת (בעיקר של זנים תרבותיים, מרובי עלי כותרת). שימושם העיקרי של מי ורדים הוא להתרעננות, אך יש מאמינים בכוחם להוריד חום ולרפא דלקת אוזניים, דלקת עיניים, כאב ראש, ולפתור בעיות בדרכי העיכול, בכאבי רחם, בדלקת ריאות.
בוורדים שטופחו לתרבות פיתחו אמנם מוטנטים עם עלי כותרת רבים, אך הפרח הבסיסי בסוג ורד (ובמשפחה כולה) כולל 5 עלי-כותרת.
השם ורד אינו נזכר בתנ"ך, אך נזכר במשנה. הבלבול בשמות בין ורד לשושן (ובמקביל בלועזית בין רוזה לבין ליליה או ליליום) הוא עתיק-יומין, ומופיע בכל לשונות אירופה. השם העברי ורד והשם האירופי רוזה נגזרו מאותה מילה, מקורה כנראה בפרס או באסיה הקטנה. מוסכם היום כי ורד הוא השם הנכון עבור צמח שמספר עלי הכותרת שלו הוא ביסודו 5 (בורדים תרבותיים מספרם כאמור שונה, מגיע לעשרות ולמאות, כי אבקנים התגלגלו בהם לעלי כותרת), ואילו שושן הוא צמח שמספר עלי הכותרת שלו הוא 6, והרי מכאן השם שושן, מהמילה שש. ובכל זאת מקובל גם בעברית וגם בלועזית כי הצורה שמשרטטים במחוגה עם 6 "עלים", והמקובלת מאוד בתבליטים, בסמלים ובחותמות – נקראת ורדה או רוזטה. מהשם ורד נגזרו גם שם הצבע (ורוד) ושם האי רודוס, "אי השושנים". בערבית משמשת המילה "ורד" כשם כללי לפרח.

כתב מייק לבנה