קנה מצוי

הדפסה
  Phragmites australis שם מדעי
  Common Reed Common name
קָצָבּ, קוּצֶיבָּה שם ערבי
  مداد مطيط ، غاب أللّغة آلعربيّة
דגניים
Poaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
נחלים וביצות בית גידול
עגול צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

קנה מצוי
צילום: © עמרם אשל  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

מידע נוסף

קנה מצוי הוא צמח רב-שנתי מעוצה, זקוף וגבוה, גובהו 3–5 מ', לעיתים אף יותר. הגבעולים הם קנים חלולים בקוטר 1–3 ס"מ, ירוקים וגמישים בצעירותם, מתקשים ומתעצים ומקבלים צבע קש בהמשך. המפרקים בולטים מאוד, אטומים בחומר רך הנקרא במשנה בשם כְּכִי. הקנה חזק, כמעט לא מסתעף. בסיס העלה הוא נדן החובק את פרק הגבעול. בין הנדן לטרף יש לשונית עשויה ציצת שערות, מצדדיה כתמים לבנים קטנים (וזה סימן נוח להבחין בין קנה לבין עבקנה, שאצלו לשונית קרומית ומצדדיה כתמים צהובים גדולים). טרפי העלים סרגליים רוחבם 4 ס"מ ואורכם 40 ס"מ. הרוחב המקסימלי של העלה הוא בשליש אורכו (בעבקנה – הרוחב המקסימלי נמצא סמוך לבסיס הטרף). טרף-העלה אופקי, ניצב בזוית ישרה לנדן ולגבעול. לצמח קנה-שורש זוחל ארוך, והוא מתרבה היטב ברבייה וגטטיבית מקני-שורש ומשלוחות.
קנה מצוי פורח בין יוני לינואר. התפרחת היא מכבד גדול (אורכו 20–60 ס"מ) ומבודר, נישאת בראש הקנה, שעירה, נראית כמברשת צמרית מבודרת, גונה כצבע עשן. השיבולית הבודדת כוללת 2–10 פרחים, התחתון זכרי והאחרים דו-מיניים.
קנה מצוי גדל בגדות נחלים ובשאר בתי-גידול לחים. הוא יוצר עומדים צפופים מאוד (חישות), שחלקם על הגדה וחלקם במים הרדודים. גידולו מהיר מאוד, במיוחד אחרי שריפה, שאז הוא מתחדש בקצב של עד 10 ס"מ ליום. תפוצתו מזרעים טובה ומהירה, מגיעה לטווח רחוק, והוא משתלט מהר על נופי-מים חדשים. לכן אפשר למצוא אותו בבתי-גידול מתאימים בכל חלקי הארץ. תחום תפוצתו חובק עולם.
שימושי הצמח רבים: מאכל, כתיבה (קולמוסים לכתיבת ספרי תורה), גדרות, שוברי-רוח, מחיצות, גגות, מחצלות, סלים, חיצים, חלילים. פיסה של קנה משמשת פיה לכלי-נגינה נוספים, כאבוב וקלרנית. נצרים צעירים וקצות קני-שורש צעירים ראויים למאכל אדם.
לפעמים גדלים זה ליד זה קנה וסוף (שהם כמובן שני צמחים שונים, רק גדלים באותו בית-גידול), והצירוף "קנה וסוף" מופיע בתנך. אולם הצירוף "קנה-סוף" אינו מופיע במקורות, ואין הוא אלא שיבוש: לסוף אין קנה, והקנה אינו סוף.
בסוג 3 מינים, בארץ 2.

כתב מייק לבנה


תמונות נוספות:

הצמח במקורות

הקנה מוזכר פעמים רבות במקרא, הוא מככב כמטפורה, בפרשנויות ובמשלים רבים, לעיתים בפרשנויות סותרות.
מדרש תנחומה בפרשת ניצבים מתייחס לחוזק שיש לאגודת קנים, ומשווה אותה לקבוצה מאוחדת. "אתם ניצבים היום כולכם"...(דברים כט',ט' אימתי ניצבים? כשתהיו "כולכם אגודה אחת:... בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה של קנים, שמא יכול לשוברם בבת אחת?...
בספר מלכים א' (יד',טו') מדגישים את גמישותו של הקנה:"והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה כמים"...
התייחסות לנושא גמישותו של הקנה, עובדה המאפשרת לו לעמוד בפגעי הטבע והרוחות יש בפרושו של ילקוט שמעוני לפרשת בלק:
"ןהכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו"-מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושורשיו מרובים, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו" וזה בהשוואה לארז אשר כל רוח עוקרתו ואין לו תקומה....
קנה נזכר פעמים אחדות בתנך כצמח אופייני לשולי מים, וכן כצמח המאפיין את ארץ מצריים. אחד הדגמים המקובלים של כותרות עמודים במצרים הקדומה מעוצב בדמות אגודת קנים. הנביאים ישעיהו ויחזקאל משתמשים בדימוי "משענת קנה רצוץ", מתוך ידיעה כי הקנה הוא משענת טובה בהיותו שלם, אך כשהוא סדוק (רצוץ) הוא לא רק חלש, אלא גם חד ופוצע: "הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה, על מצרים, אשר יסמוך איש עליו ובא בכפו ונקָבה" (ישעיהו לו 6).
במשנה ובשאר ספרות חז"ל נזכר הקנה פעמים רבות, בעיקר נזכרים שימושיו, וכן דימויים שונים ומטבעות-לשון שנגזרו ממנו. ר' אוריה פלדמן, צמחי המשנה.
במיתולוגיה היוונית מסופר על הנימפה סמילקס, שהאל פאן התאהב בה ורדף אחריה עד ששאלה נפשה למות. האלים הצילו אותה והפכו אותה לצמח הקנה. פאן במר-יאושו כרת ענף מהצמח והתקין ממנו חליל, הוא "חליל פאן" הידוע. בימינו התפרסם המוסיקאי הרומני זמפיר בנגינתו המופלאה בחליל פאן.

שימושי הצמח רבים החל ממאכל, כתיבת ספרי תורה וכלה בדברי חולין: הכנת מחצלות, סלים, גדרות, חיצים, סכינים, חלילים וקולמוסין. ועוד ועוד
על שימושים בקנה - ראו בפורטל הדף היומי

אי אפשר בלי להזכיר את האגדה על המלך מידס

קישורים