התבלין המשובח ביותר לתה! נוסף על סגולותיו הרפואיות הוא פשוט טעים להפליא, וריחו נעים ומשובח. זהו בן-שיח, המסתעף הן מבסיסו והן לכל אורכם של ענפיו. הענפים נגדיים, חתכם מרובע. הענפים מהשנה שעברה מעוצים בבסיס הצמח. גובה הצמח עד 70 ס"מ.
העלים קטנים (ומכאן שם הצמח בעברית ובלועזית), נגדיים. הפטוטרת עוברת בהדרגה לטרף, ללא גבול ברור ביניהם. הטרף ביצי עד מעויין, ממדיו 22X12 מ"מ. הוא שעיר–קטיפתי בצפיפות בצידו התחתון, בדלילות בצדו העליון. בקיץ מצמיחה הזוטה עלים קטנים יותר. המין פורח תקופה ארוכה במהלך האביב, הקיץ והסתיו, ממארס עד דצמבר. הפרח דו-שפתני קטן, אורכו 10 מ"מ, צבעו לבן עד סגול חיוור, עם כתמים סגולים על הכותרת, וגם המאבקים תורמים לפרח קישוט סגול עז.
נקלט בנקל בגינת-תבלינים מושקה, מפזר זרעים ומתרבה בה באופן ספונטני, שומר בגינה על ירקותו וזמינותו לקטיף במשך כל ימות השנה. גדל בחבל הימתיכוני בצפון הארץ ובמרכזה, במיוחד בדרגשי סלעים משוכבים–מדורגים בהרים.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון, מיוון עד ארץ-ישראל.
החוקר אפרים הראובני מזהה את הזוטה הלבנה עם "אזוב בית-דקלי" שבמקורות חז"ל. בערבית הארצישראלית לאזוריה מונים למין לפחות 6 שמות שונים.
הרפואה העממית מייחסת למין זה שפע של סגולות: לטיפול בכאב בטן, שיעול, הצטננות; לחיזוק הגוף, להורדת לחץ דם, לריפוי מחלות לב ולניקוי הגוף אחרי לידה; לריפוי פצעים, דלקות עיניים, כוויות; להפגת ריח רע מהפה; למניעת הירדמות במסיבות (הרחת ענפים).
שימושים נוספים, לא רפואיים, הם בישום דבלים, תיבול לֶבֶּן וגבינה, הרחקת עש ובישום בגדים (ענפי זוטה בארון הבגדים).
בסוג זוטה 100 מינים, 4 בארץ.
יצויין כי אף אחד מבין יתר מיני הזוטה שבארץ אינו דומה כלל לזוטה הלבנה בריחו ובטעמו; ואילו מין מסוג אחר לגמרי (אמנם מאותה משפחה) – אבובית החרטומים, הגדלה רק במרומי החרמון – מדיף ריח וטעם דומים מאוד לאלה של זוטה לבנה.
כתב מייק לבנה

אמוץ דפני מוסיף מידע:
הזוטה עשויה לפרוח באותו אתר, במשך כל הקיץ, ממאי ועד דצמבר. בעונה ארוכה זו נחשף הצמח למבקרים מקבוצות שונות: דבורים (מקטנות ועד גדולות, כולל דבורת הדבש), צרעות, פרפרים ורפרפי יום. תדירות המבקרים, הרכבם ויעילותם כמאבקים, המוערכת על ידי מספר גרגרי האבקה המועברים אל הצלקת בביקור יחיד של המאביק בפרח, משתנה במשך העונה ובין אוכלוסיות. נמצא שמבקרים קטנים רבים כלל אינם מעבירים גרגרי אבקה, מכיוון שאינם באים במגע עם הצלקת, ולמעשה הם גנבי צוף ואבקה.

אחד משמותיה הערביים של הזוטה הלבנה הוא "נענת הסלעים השטוחים", שם המציין את בית גידולה, סלעי גיר שטוחים, לעומת נדירותה בסלעים זקופים ובמצוקים. במשך הקיץ מוחלפים עלי החורף הגדולים בעלי קיץ קטנים, הנוף הירוק מצטמצם, ומשתנה גם ההרכב הכימי של הצמחים. העלים הנרקבים בקרקע משחררים חומרים המונעים נביטה של צמחים אחרים (אללופתיה). לאור הסתפקותה בכמות מים קטנה ופריחתה הממושכת מגודלת הזוטה כצמח נוי.
הזוטה היא מצמחי החליטה המשובחים ביותר ומגודלת לצורך כך בתרבות באופן מסחרי. שמה הנפוץ בערבית הוא "עשב התה" (בהא הידיעה!). הזוטה נחשבת ביותר לריפוי כאבי בטן, לפתיחת דרכי הנשימה ולהורדת לחץ הדם.
הבשומת העזה מרחיקה שינה מעיני האנשים, ולכן נהוג להריח אגודות של זוטה בעת שמחות, כדי להישאר ערים. בעבר ריפדו את משטחי ייבוש התאנים בזוטה כדי שהבשומת תיספג בפירות המתייבשים. כמו כן נהגו להניחם בין הבגדים למתן ריח טוב ולהרחקת העש.

מתוך: אמוץ דפני ונעם עביצל "מכותרת ועד צמרת- 200 מלים על 200 צמחים"הוצאת פרדס. חיפה