קידה שעירה היא שיח קוצני גדול ומסועף, גובהו 1.5 מ'. בקיץ הוא משיר את עליו. הענפים ירוקים, גמישים אך נוקשים למדי, מסתיימים בקוצים. בצעירותו מכוסה הענף בשיער מכסיף. לאורך הענף ממוקמות פיוניות בחריצי-אורך (צמח רותמי). פטוטרת העלה ארוכה, הטרף תלתני. העלעלים יוצאים מנקודה אחת, והם קירחים בצידם העליון, מכוסים שערות רכות הדוקות בצידם התחתון. העלעל מפורץ בראשו לפעמים, דמוי מרית או לב הפוך.
קידה שעירה פורחת מדצמבר עד מאי. עלי הגביע קרומיים חומים, מאוחים לקובע מחודד העוטף כליל את הכותרת בעודה בניצן. כאשר נפתח הפרח אין הגביע מתפשק, אלא הוא נקרע לרוחבו, כך שכיפתו החרוטית ניתקת מיתרו ורוכבת כקובע על הכותרת המתארכת, עד שהיא (הכיפה) נושרת. הכותרת פרפרנית צהובה, כל עשרת האבקנים מאוחים לצינור. אין צוף. פיזור האבקה על גוף החרק נעשה בשיטת ההתפוצצות: נחיתת החרק מביאה לידי פיזור פתאומי של ענן-אבקה. הצמח הוא מראשוני המקנים צבע לנוף בתחילת האביב, ואף במהלך החורף, יחד עם השקד. הפריחה שופעת, זוהרת ומדיפה ריח נעים ועז. הפרי הוא תרמיל סרגלי מוארך (4 ס"מ), שעיר, עם ארבע מקצועות ולאורכם כנפיים מסולסלות. קשוותיו מסתלסלות כשהוא נפתח. הזרעים כדוריים, צהובים.
קידה שעירה נפוצה מאוד בחבל הימתיכוני בארץ, בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. היא מצליחה בסוגים שונים של קרקע, במיוחד בטרה-רוסה. היא מכסה לעיתים בצפיפות מדרונות שלמים, ומהווה מרכיב מרכזי בחברות גריגה. נביטת הזרעים מזורזת על-ידי חימום, ואולי זאת אחת הסיבות להתחדשות של קידה אחרי שריפה – היא מכסה במהירות שטחים שנשרפו. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.
הקידה תורמת לנוף צבע וריח. תכופות נראה מדרונות שלמים זוהרים בפריחת הקידה, ובימים ללא רוח רובץ בושם הקידה באויר. לעומת זאת שנואים סבכי הקידה על המטיילים, בהיותם מכשול לעבירוּת.
בסוג 7 מינים, בארץ 1.
קידה נזכרת במקרא (שמות ל, כד; יחזקאל כז, יט), וכן במשנה ובגמרא, בתור בושם שהשתמשו בו בבית-המקדש, אך אין בטחון שהכוונה שם היא לצמח זה. יש סבורים כי במונח נעצוץ (ישעיהו נה, יג) התכוון ישעיהו לקידה. החוקר נגה הראובני הציע לזהות את הקידה עם המונח "אזרח" (תהילים לז, לה), והוא נימק את הצעתו בפרק ארוך ומפורט בספרו "בסוד אילן ופרח".
ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל משמשים פרחי קידה לטיפול בכאב-בטן, בצהבת ועוד.

כתב מייק לבנה