דונגית ארץ-ישראלית היא מין אנדמי לארץ-ישראל. זהו צמח חד-שנתי או דו-שנתי זקוף ומסתעף, גובהו עד 1 מ'. קל לזהותו אף ללא פריחה, כי הוא ניכר בעליו המיוחדים: כתמים בהירים ערוכים בשתי שורות (לעיתים אף יותר) משני עבריו של העורק הראשי של כל עלה. העלה עגול או ביצי רחב, בסיסו לופת את הגבעול או אף חרוז עליו. פני העלה קירחים ואינם זיפניים כלל, למרות שהסוג הוכלל במשפחת הזיפניים (בגלל מבנה הפרח והפרי). העלה מצופה בשכבה שעוותית (דונגית) כחלחלה.
דונגית ארצישראלית פורחת באביב, ממרס עד מאי. התפרחת צפופה, ערוכה בקצה גבעול, עטורה חפים סגולים. הפרחים משתלשלים מטה. כותרת הפרח צינורית רחבה, עליה מאוחים כמעט כליל, רק בקצה יש לה 5 שיניים, וגם הן לא בולטות, כי הן מופשלות לאחור. צבע הכותרת צהוב חיוור, והיא מנומרת בנקודות סגולות, וכן סגולים הם עלי הגביע והחפים, שגונם העז מאפיל על צבעה הצנוע של הכותרת. הפרח גדול, אורכו 2 ס"מ, והוא שופע צוף, מואבק על-ידי דבורים גדולות ושאר חרקים שוחרי צוף המסוגלים להגיע לעומק הפרח.
דונגית ארצישראלית נפוצה בדגם המזכיר את תפוצת החלמונית הגדולה: במקומות מעטים, אך לפעמים בהמוני פרטים במקום אחד. עד אמצע המאה ה-20 היא נחשבה שכיחה למדי בעמקים, אך בעקבות פיתוח חקלאות, התיישבות ותשתיות היא נעשתה נדירה יותר. היא גדלה עדיין באזורים אחדים בארץ בהמוניה בכתמים צפופים ונרחבים –למשל בשמורת הר חורשן, בנחל השופט ברמות מנשה, בגיא הירדן ("הירדן ההררי") סמוך לגשר בנות יעקב ובמושב כנף בדרום הגולן.
בסוג 10 מינים, בארץ 1.

כתב מייק לבנה