אשחר ארץ-ישראלי הוא שיח גבוה או עץ נמוך, קוצני וסבוך, גובהו עד 4 מ'. הענפים הצדדיים קצרים ומסתיימים בחוד קשה. העלים גלדניים, נשירי-חורף, קטנים, אורכם 15 מ"מ, רוחבם חצי מאורכם. כדי להבדילו ממין דומה, אשחר מנוקד, יש לזכור כי עלי אשחר ארצישראלי קירחים ומבריקים גם מלמטה, ושוליהם אינם גלולים לאחור. הם דמויי ביצה הפוכה (רחבים בקצה יותר מאשר בבסיס), ראשם מעוגל וקהה או קטום.
אשחר ארצישראלי פורח במרס ובאפריל. הפרחים אינם בולטים – הם ירקרקים וזעירים (קוטרם 2 מ"מ), מושכים המוני חרקים, בעיקר זבובים. הצמח דו-ביתי, כלומר פרחים נקביים גדלים על פרט אחד, ופרחים זכריים על פרט אחר. הפרי ביצי, אורכו 5 מ"מ. הוא עסיסי, טעמו מתקתק, תפל מעט. גונו אדום תחילה ואחר נעשה סגול כהה מוכתם בשחור. בתוכו 2–4 זרעים קשים. הפרי נאכל ונפוץ בפי ציפורים.
הענפים הצעירים משמשים לקליעת סלים, והפירות הבשלים מתוקים וטובים למאכל הן טריים והן מבושלים (ריבות ולפתנים). מן הפירות הבשלים מופק גם צבע סגול חיוור, המשמש לצביעת בדים וכצבע מאכל.
אשחר ארץ-ישראלי עמיד יחסית לרעייה ולשריפות, והוא מתפשט היטב בשטחים הסובלים מרעיית-יתר או משריפות. הוא גדל בשטחי חורש וגריגה בכל חלקי החבל הים-תיכוני, הן בהר והן במישור החוף, בעיקר במקומות סלעיים.

תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שבמזרח הים התיכון.
הסוג אשחר כולל 110 מינים, בארץ 5.

כתב מייק לבנה