שלושת הזוכים בתחרות וחביב הקהל הם!!!
אורי רוזנברג אלי ליבנה ותמי פיליפ.
חביב הקהל: אלכס יודוביץ' על הצילום נרקיס
חביב הקהל עדיין נתון להצבעותיכם בפייסבוק של הגן הבוטני, והוא/היא גם יתפרסמו גם כן כשבוע לפני פתיחת התערוכה
עד לתאריך זה ניתן לבחור את המועדפים עליכם. נצלו את הזכות.
נבחרו התצלומים שיוצגו בתערוכה בגן הבוטני, הם כבר נשלחו להדפסה.
שמותיהם בהמשך
מי יוצג סופית, תלוי בטיב הצילום- זאת נדע רק לאחר ההדפסה.
(כל התצלומים שבגלריה בכתבה זו יוצגו בתערוכה- לא כולם הועלו וחלקם הועלו בכתבה קודמת )
חשוב לדעת!!!
תצלומים מסויימים יודפסו בהגדלה - והצלמים יהיו רשאים לקחת את התצלום לאחר תום התערוכה.
לצידם יהיו תצלומים רגילים, כולם חיוניים להצגת הצמחים שנבחרו.
( ה"השלמות" הם מצילומים שהוספנו כדי להציג את הצמח- בר או תרבותי )
תודה לכל הצלמים שטרחו ושלחו את תצלומיהם
המרהיבים, בתוספת מלל מרגש.
(הקשר בין האדם לצמחים הוא לא רק לתזונה ונוי, הצמחים הם חלק בלתי נפרד מחיינו בשפה, בתרבות, בהגות, ובנשמה. ורד- מלכת הלבבות, היא סמל חי לכמיהה האין סופית לאהבה, ולקשר בלתי אמצעי בין האדם לתשוקותיו - אוריאן אמביאנט)
רשימת הצמחים והצלמים שנבחרו
אבטיח הפקועה ואבטיח למאכל : מורי חן וגליה רוזנבלום
אגס סורי ואגס תרבותי: אורי רוזנברג ועירית-צוק קובצ'י
איריס הארגמן ואיריס מתורבת: תמר ידין ודוד שחק
בקיית הגליל ובקיית הפול: רות לורנד ואורי פרגמן-ספיר
גזר קיפח וגזר הגינה: גרשון הראל ואורטל ניקלס
ורד הכלב וורד תרבותי: רות לורנד ואוריאן אמביאנט
קנרס סורי וקנרס תרבותי(ארטישוק) : אלי ליבנה והשלמה
חיטת הבר וחיטת הלחם: עמיקם שוב, תמי פיליפ, עירית צוק קובצ'י, רפאל מלכא
חיננית הבתה וחיננית תרבותית: יעקב גרזון והשלמה
חסת המצפן וחסת הגינה: אורי רוזנברג
כלנית מצויה וכלנית תרבותית: תמר ידין שירלי קיזל ועמי זהבי
סלק מצוי וסלק הגינה: נטע גוב והשלמה
לוע-ארי גדול ולוע-ארי תרבותי: רות לורנד וישראלה שרביט
רקפת מצויה ורקפת תרבותית: יודה פלד וגורן גונן
שום גבוה ושום למאכל: אלי ליבנה
פריחת בצל הגינה ובצל הגינה: אורי רוזנברג ומורי חן
שיבולת שועל נפוצה וש.ש תרבותית: אלי ליבנה ונועם עביצל
תמר מצוי (בר) ותמר תרבותי: צביקה אבני וליאור אלמגור
מצמחי בר לצמחי תועלת
כתבו ד"ר-אורי פרגמן וד"ר ערגה אלוני
הסהר הפורה ובו גם ארץ ישראל, הוא אחד המקומות המיוחדים בעולם שהתפתחה בהם תרבות אנושית שניצלה אוצרות טבע לתועלתה. זהו האזור של ערש החקלאות; כאן גילו את סוד איסוף זרעים מצמחי בר וזריעתם מחדש.
צמחיית הבר של ישראל כוללת כ-2500 מינים. יש ביניהם צמחים חד-שנתיים וכן שיחים ועצים גבוהים הגדלים במדבר היבש ובשוליו, בחורשים, בגדות נחלים ובאזורים מושלגים בחרמון.
בהתבסס על ממצאים פרהיסטוריים מאזור זה מלפני 9000 שנים ויותר, עסק האדם בעת נדודיו בליקוט זרעים ופֵרות של צמחי בר. הוא זיהה צמחים בעלי ערך מזוני, תר אחריהם ואסף אותם למאכל, בעיקר צמחים נפוצים מהדגנים ומהקטניות הידועים כעשירים באבות המזון. הליקוט היה כרוך במאמץ רב בגלל הקושי למצוא זרעים לפני שהשיבולים התפרקו והפיצו זרעים. מוטציה גנטית המוכרת בשכיחות נמוכה בחיטה, גרמה לשיבולת לא להתפרק ולפזר זרעים. האדם הבחין בה, ולכן הצליח ללקט גרגירי חיטה בקלות רבה ובכמות גדולה יותר. הזרעים נאספו, חלקם נאכלו והנותרים נזרעו. למעשה התחיל תהליך ביות צמחים. האדם הפך ליושב קבע וצבר ידע באיסוף הזרעים ובזריעתם. לא עוד נודד במרחבים בחיפוש אחרי מזון; מעתה המזון נשלט על ידו, ועם זאת היה נתון בידי כוחות הטבע ותלוי בחסדיו של האקלים, חי בין שנות בצורת ושנות שפע.
צמחי מאכל חשובים כמו גם צמחי מרפא, צמחים לנוי, לסיבים, למספוא ולבנייה - תורבתו על ידי האדם ומקורם באזורנו. מהדגניים - תורבתו החיטה והשעורה. את חיטת הבר - אם החיטה - גילה אהרון אהרונסון לראשונה בארץ לפני כמאה שנה. תורבתו מיני דגניים נוספים: שיבולת שועל תרבותית (מקורה בשיבולת שועל נפוצה) ושיפון (מקורו בשיפון חד-שנתי הגדל בטורקיה ובקווקז; בארץ גדל שיפון ההרים שהוא קרובם).
הקטניות ליוו והשלימו את הדגנים כבר מראשית החקלאות. שני מיני קטניות חשובים תורבתו באזור: אפון הגינה (תורבת מאפון נמוך) ועדשה תרבותית (תורבתה מעדשה מזרחית). צמח מוכר נוסף, החמצה, שזרעיה מוכרים בשם "חומוס", תורבתה ממין שגדל בטורקיה. בארץ גדלה חמצה שסועה שהיא מין קרוב.
חסת הגינה תורבתה מעשב רע - חסת המצפן, הגדלה בצדי דרכים. כרוב הגינה תורבת מקבוצה של מיני כרוב רב-שנתיים האופייניים למצוקים שלאורך חוף ים תיכון. כרוב כרתי, המשתייך לקבוצה זו, גדל בארץ רק בפתח נחל המערות בכרמל ונחשב לצמח בסכנת הכחדה מקומית. מכרוב הגינה טופחו כמה גידולים חשובים כמו: כרוב ניצנים, קולרבי, כרובית וברוקולי. גזר הגינה גם הוא תורבת באזורנו. מוצאו בטבע מגזר קיפח, הנפוץ בחבל הים-תיכוני. גזר הגינה, שצבעו כתום, הוא זן שטופח בהולנד מאוחר יותר.
סלק מצוי הוא עשב רע של צדי דרכים שתורבת לצמח מאכל. בתחילה אכלו רק את עליו הירוקים. מאוחר יותר טופחו זנים בעלי שורש מעובה. אחדים ממיני הסלק טופחו כצמחי מספוא ומין אחר טופח כסלק המכיל סוכר, שמפיקים ממנו סוכר. גם מנגולד גם הוא זן של סלק.
מבין הצמחים בעלי הריח והטעם החריף נזכיר את הסוג שום. בארץ גדלים מספר מיני בר. נראה ששום גבוה הוא הקרוב ביותר לשום ולבצל הגינה והם טופחו ממנו.
קרובו של האבטיח התרבותי הוא כנראה אבטיח הפקועה. זהו צמח רב-שנתי הגדל במדבר. אבטיח הפקועה הקטן והמר הוא קרובו של האבטיח התרבותי האדום והמתוק.
עצי פרי תורבתו לאחר שתורבתו גידולי שדה. מבין העצים החשובים ביותר: זית, תאנה ותמר. שלושתם גדלים היטב כעצי בר בארץ ומתרבים בקלות גם מזרעים וגם מחלקי צמח כמו ייחורים ונצרים השומרים על תכונות צמח האם.
זית תרבותי תורבת מזית אירופי, הגדל בר בארץ בחורש הים תיכוני בגליל המערבי ובכרמל בלבד. שאר הזיתים בארץ הם פליטי תרבות - צאצאים של עצים שניטעו בכרמים וננטשו.
התאנה (שמה הבוטני פיקוס התאנה) גדלה בר בארץ במעונות לחים. את זרעיה מפיצות הציפורים, ועל כן לא ניתן לומר אם עץ מסוים משתייך לטיפוס הבר או לזן תרבותי.
תמר מצוי מוגבל בארץ למעיינות במדבר, בעיקר באזור הערבה ולחוף ים המלח. זני תמר טופחו בארץ ובאזורים נוספים בסהר הפורה. כיום צמח זה הוא הגידול החשוב ביותר בחבלי ארץ אלה.
עצי פרי רבים ממשפחת הוורדיים נפוצים כצמחי בר בארץ, כגון שקד קטן עלים, אגס סורי, שיזף הדוב ודובדבן, הקרובים לעצי פרי תרבותיים. ידוע ששקד מצוי תורבת משקד קְטַן עלים - שיח הגדל באזור הספר במזרח חבל ארץ יהודה ושומרון, במזרח הגליל ומורדות הגולן והחרמון. למעשה שני המינים הם שני זנים של אותו מין.
תרבות צמחי תועלת מצמחי בר הוא חשוב ביותר וחוקרים ישראליים רבים עוסקים בו. המומחה הישראלי לנושא זה הוא פרופ' דניאל זהרי מהאוניברסיטה העברית. הוא לימד את כולנו על חשיבות הצמחים ועל התהליכים שעברו במעבר מהבר לתרבות. כולנו מוקירים את הידע הרב שהקנה לנו ומודים על הליווי שלו כיו"ר הוועדה המדעית של הגן הבוטני במשך שנים רבות.
כתבו