עשרה קבין של יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים…" (בבלי, קידושין מט ע"ב)

דבקת ירושלים

וגולת הכותרת: מרוות ירושלים

האצילית והיפהפייה, הפורחת עכשיו בגווני ורוד אדום, ולא רק באזור ירושלים (מצורף צילום של הצמח שצילם אלי ליבנה וכן אינפורמציה שכתב מייק לבנה)
מרווה זו היא מין תת-אנדמי, שתפוצתו העולמית מצומצמת לארץ-ישראל ולסוריה בלבד. שמה ניתן לה על-ידי הבוטנאי השויצרי בּוּאַסְיֶה, שחקר את צמחיית המזרח התיכון במשך עשרות שנים במאה ה-19.

מדוע ניתנו לצמחים הללו שם הכולל את "ירושלים"?
הסיבה מאוד פשוטה, רוב חוקרי הבוטניקה הראשונים שהגיעו לארץ לחקור את צמחייתה, היהודים והנוצרים כאחד,
(ובראשם ד"ר אלכסנדר אייג 1938-1894 שיסד את הפקולטה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בהר הצופים) שכנו בירושלים שהייתה הבסיס למחקרם וליציאתם לשטח לאיסוף צמחים.
כשנמצא מין חדש למדע, בירושלים ובסביבתה, כיבדו את הפרח בשם ירושלים כדי להאדיר את ירושלים שהייתה קדושה וחשובה עבורם.

ועוד על מרוות ירושלים ועל המרוות בכלל הצמח נקרא בפי הערבים מרמייה, השם מוריה מרמז על הר הבית הבנוי על הר המוריה.
רבים חושבים כי המרוות שימשו כמודל לבצלאל בן אורי בבניית מנורת הזהב שדלקה בבית המקדש.
החוקר צ'יזיק טוען, שהמרווה מופיעה בספרותנו העתיקה בשם מרמהין, כסם רפואי ששמו 'ברסם'. סם זה נזכר בתלמוד ותכליתו היא לפתוח את דרכי הנשימה. "ונבחשי בגוזא דמרמהין" (גיטין ס"ט, ע"ב).
מה משמעות השם "מרמהין"?
השם מרמהין נשמר בערבית המדוברת בארץ-ישראל בשם מרמיה, יש הסבורים, ששמה הלועזי של המרווה Salvia נגזר מהמלה הלטינית-Salvere, שפירושה הוא להושיע. ואפשר ששמה לפי מלה זו מעיד על חשיבותה הרפואית הרבה.

חשבנו שנברח מהקדושה שבירושלים? לא הצלחנו!!!