בישראל מתקיים מפגש בין סוגי אקלים ובתי גידול רבים ומגוונים. מפגש זה הוא הבסיס לקיומו של מגוון גדול של יותר מ-2500 מינים של צמחי-בר, בשטח קטן יחסית, לעומת כ-1500 מינים בלבד בבריטניה, ששטחה גדול בהרבה.
האקלים הים-תיכוני שגורם לכך שברוב חודשי השנה כמות משקעים נמוכה מאוד, הוא הסיבה העיקרית לזה שרובם של הצמחים הללו צומחים ופורחים בין החודשים נובמבר ליוני כאשר שיא הפריחה מתרחש לקראת סוף החורף ותחילת האביב, בין החודשים פברואר למאי.
בחודשי החורף, עולה כמות המשקעים והטמפרטורות יורדות, אך ברוב חלקי הארץ אינן מגיעות לנקודת הקיפאון. תנאים אלה מתאימים ביותר לצמיחה והתפתחות הצמחים. עם הנביטה והנצת צמחי הבצל והפקעת החבויים בקרקע המתרחשות בסתיו, מתכסים ההרים והעמקים בפלומה ירוקה של עלווה עשירה.
לאחר תקופת הצמיחה וההתפתחות יגיעו צמחים אלה לפריחה לקראת סוף העונה. הצמחים המקדימים ופורחים בחורף סיגלו לעצמם מנגנונים להגנה, הם מרכינים ראש, כך שהפתח לפרח יהיה מופנה כלפי מטה, כמו הרקפת המכופפת ראש (ולא בגלל הבושה). הכלנית ופרחים אחרים סוגרים את עלי הכותרת במזג אוויר סוער, כדי להגן על גרגרי האבקה והצוף מפני טיפות הגשם. בעיצומו של החורף מעטים הצמחים הפורחים, וחלק מהעצים עדיין עומדים בשלכת.
רוב הצמחים החד שנתיים, פורחים באביב, לאחר שנבטו בסתיו וגידלו את העלווה בחורף. לעומתם רוב פורחי החורף הינם צמחים רב שנתיים, גאופיטים (בעלי פקעות בצל או קנה שורש) ומעט עצים, שאגרו בעונות שעברו מזון ואנרגיה לקראת הפריחה בחורף. השקד המצוי (השקדיה ) פותח את העונה בפריחה מלכותית, לעתים כבר בחודש ינואר (בד"כ אחרי טו' בשבט), ומציג כתמים של פריחה מלבבת על מדרונות ההרים ובבוסתנים. הפריחה מתרחשת לפני לבלוב העלים, מה שמוסיף הוד וקסם לפריחה. פריחת הרקפת המצויה , ושלל צבעי הכלניות, אין כמותן לשובב את העין ולהרחיב את הלב במרבדי הפריחה המרשימים הנצפים בשדות וביערות כשרוב חבריהן עדיין לא התעוררו. בחודשי החורף הקרים בכל זאת פורחים מיני צמחים נוספים שהינם מוכרים פחות.