לאחר זמן, החל מראשית דצמבר, החלו לעלות עלים ולהפתעתי כמעט כל צמח הצמיח הלקט פרי שעלה מן האדמה והתרומם בין העלים לגובה של כשלושה ס"מ מעל פני האדמה.
הדבר היה מפתיע ומדהים. חוסר היכולת לראות פרחים איכזב אותי מאד, ובכל שנה באוקטובר, אחרי גשמים ראשונים, הקפדתי לחפש באופן יום יומי במקומות המסומנים והמוכרים לי של החלמונית הזעירה, וכאמור, רק לעתים רחוקות ראיתי פרח, והיו שנים שלא ראיתי ולו פרח אחד.
לאחר שנים מספר העליתי בדעתי את הרעיון הדמיוני שאולי הפרח פורח מתחת לפני הקרקע.
בשנת 2003 לראשונה נברתי בקרקע באוקטובר במקומות המסומנים, ביודעי שהדבר בעייתי, כי אם נוברים בקרקע בזמן הפריחה, עלולים לקלקל את הפרח, או לחלופין לרכך את הקרקע ולאפשר את פריחתו בניגוד לאופיו.
לתדהמתי מצאתי פרח מכונס ומקופל, בצבע צהוב חיוורני, כמעט לבן, כשני ס"מ מתחת לפני הקרקע.
כיסיתיו מיד והידקתי את הקרקע על מנת להחזירה למצב הקודם.
ואכן, במקום לא יצא פרח מעל פני האדמה.
לאחר כשלושה שבועות יצאו עלים ובעקבותיהם הלקט. גם בשאר המקומות המסומנים יצאו הלקטים. לצערי לא צילמתי את התופעה ולאחר מכן לא הצלחתי לחזור ולראות פרח תת-אדמתי.
גם בשנים לאחר מכן לא היו פרחים, או לעתים פרח בודד, והלקטים עלו רבים.
גם בשדה (מערת פער, מטעי מטולה וליד מושב כחל - מקומות שמוכרים לי שנים) ראיתי תופעה דומה:
הרבה מאוד צמחים עם עלים והלקטים, ולפני כן פרחים מועטים.
השנה, 2007, פנה אלי עתי יפה, שמגדל בגינתו חלמוניות זעירות, התלונן בפני שהחלמונית לא פרחה.
כשניגשנו בסוף דצמבר לצמח מצא עתי בין העלים הלקט.
נשאלת השאלה מה או מי מאביק את הפרח מתחת לקרקע.
העליתי את השאלה בפני פרופסור אבי שמידע, שהופתע למשמע הסיפור, והעלה השערה שייתכן שיש הפריה עצמית של הצמח.
עד היום לא שמעתי על תופעה כזאת בגיאופיטים, וככל הידוע לי, זוהי תופעה ייחודית לגיאופיטים של ארץ ישראל.