דבקת-יהודה היא צמח חד-שנתי קטן ועדין, מסועף מאוד וסבוך, גובהו 10–20 ס"מ. הוא שעיר–זיפני, אך פחות דביק משאר אחיו לסוג, וניכר כדבקה בזכות עליו הערוכים בדורים בני 4 עלים וגבעוליו המרובעים. העלה רחב מעלי מינים אחרים של דבקה, צורתו כביצה, רוחבו המרבי נמצא מעל לאמצעו. פני העלה שעירים ומחוספסים, אך לשערותיו חסר הקצה המאונקל, ולכן הוא לא דביק. הצמח נותר ירוק בהתייבשו.
דבקת-יהודה פורחת באביב. התפרחת דלילה, ובה 3–12 פרחים הנישאים על עוקצים ארוכים. הפרח זעיר, קוטרו 2 מ"מ, צבעו ירוק–צהבהב חיוור. הפרח גלגלי, עם צינור קצר מאוד ואוגן של 4 עלי כותרת פרושים. הפרי נראה כזוג כדורים צמודים, שעיר מאוד (יש גם זן שפריו קירח).
דבקת-יהודה היא מין שכיח בארץ. היא גדלה בסלעים, וכן בקרקע רדודה וגם סתם בבתה יחד עם סירה קוצנית. היא נפוצה בחבל הימתיכוני, ובמיוחד בחבל הספר. המין אנדמי ללבאנט, גדל אך ורק בארץ ישראל ובסוריה. את השם יהודה הצמיד למין זה מגלהו, הבוטנאי השוויצרי פייר-אדמון בואסייה, חוקר צמחיית המזרח התיכון במאה ה-19.
הסוג דבקה כולל 300 מינים, בארץ 20, שליש מהם רב-שנתיים. אלה ברובם צמחים עשבוניים שגבעולם מרובע, עליהם ערוכים בדורים, והן הגבעול והן שפות העלים מצוידים בשיכים כפופים הנצמדים לבגדים ולשער יונקים.
הפרח קטן, חסר גביע או שהגביע זעיר. השחלה תחתית. הכותרת מסמרית או גלגלית, צינורה קצר, ולה 4 אונות פרושות. צבעיו צנועים (לרוב לבן או ירוק או צהבהב חיוור). הוא דו-מיני, מפריש צוף, מואבק על ידי חרקים. גם הפריה עצמית שכיחה. הזרעים נאחזים בשער בעלי-חיים.
כתב מייק לבנה