במקרא ובספרות חז"ל מופיעים שמות של חומרי ניקוי וכביסה שזיהוים מסובך עד בלתי אפשרי".
(מכיוון שהסוגיא לא קלה להבנה למי שאינו בקיא בארמית, מוצגים כאן קטעים ממנה)
ד"ר משה רענן בפורטל הדף היומי , מפרק את סוגיא הקשה הזו של זיהוי הצמחים וגם מציע גם את הערטנית בתור צמח שמשורשיה הפיקו את הספונינים.
"קרוב לוודאי שהמקורות השונים הבחינו בין חומרים שהופקו ממחצבים שונים לבין חומרים שהופקו מצמחים.
די במקורות שבידינו כדי לקבוע שהבורית והאהל הם ממוצא צמחי. יתר על כן, כאמצעי לטהרת היחיד והעם מעוונותיהם בהשאלה מכיבוס בגדים. "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בֹּרִית נכתם עונך לפני נאום ה' וכו'" (ירמיהו, ב' כ"ב).
הבורית נכללת יחד עם האהל בשם משותף ונקראת אף היא אהל ובלשון הגמרא "תרי גווני אהלא". ניתן להציע שתי אלטרנטיבות לחלוקה בין אהל ובורית.
א. ייתכן ומדובר בשתי קבוצות של צמחים המכילים סודה ואשלגן שמהם ייצרו כמעט עד ימינו סבון. שתי הקבוצות כוללות סוגים שונים של צמחי מלחה למשל הסוג אהל והסוג מלחית.
ב. לחילופין ניתן להציע שכל צמחי המלחה מהווים קבוצה אחת הנקראת בורית ואילו הקבוצה השניה, קבוצת האהל, כוללת מינים שמשורשיהם הפיקו ספוננים שאף הם משמשים כחומרי ניקוי. רמז לחלוקה זו ניתן למצוא בפירושי רש"י המבחין בין אהל שהוא "שורש עשב" לבין בורית שהיא עשב.
חשוב להדגיש שבחירת כותרת המאמר "ערטנית השדות" לא נועדה בשום אופן לקבוע מסמרות לגבי זיהוי האהל והיא מבטאת רק את אחת האפשרויות המוצעות בו.
אבותינו השתמשו בסדרה ארוכה של חומרים לצורך כביסה אלא שזיהויים מסופק משום שלא הגיעו לידינו פרטים רבים המתארים אותם......
אם ננסה לזהות את האהל והבורית כשמות של מינים ספציפיים הבחירה קשה שהרי יש מינים רבים של "צמחי סבון". למשל, בעבר גידלו, בארצות מסויימות, את
אהל הגבישים לשם הפקת סודה. אהל זה הגדל לאורך חופי הים התיכון ניכר בגבישי המלח המצטברים על פניו בשערות בלוטיות (ראו בתמונה).
מלחית הבורית כמועמדת טובה לזיהוי עם הבורית. שמה הלטיני Salosa soda מסגיר את השימוש שנעשה בה להכנת סבון כמו במלחית האשלגנית. אפשרויות נוספות לזיהוי הן המינים הנפוצים כמו האהל המצוי הנפוץ באזורי מלחה בבקע ים המלח
ומלחית אשלגנית הנפוצה מאד לאורך חופי הים התיכון ובאזורים נטושים. לעומת מינים אלו הרי שאהל הגבישים בעל תפוצה מצומצמת יותר ואילו מלחית הבורית, לפחות היום, נדירה יחסית.
אפשרות אחרת, ולענ"ד סבירה יותר, שהבורית והאהל הם שמות של שתי קבוצות צמחים ("תרי גווני אהלא") ולא למינים ספציפיים.
מינים שונים של הסוג אהל נקראו בלשון הכתובים "אהלא" ומינים שונים של מלחית נקראו בורית או להיפך. לפחות מנקודת מבט טקסונומית יש הצדקה לחלוקה זו משום שהאהל שייך למשפחת החיעדיים ואילו המלחית נכללת במשפחת הסלקיים.
אי אפשר לשלול גם את האפשרות שבקבוצות אלו נכללו סוגים נוספים. המשותף לכל המינים הוא שבאפרם השתמשו עד לפני כמה עשרות שנים לכביסה. בצמחים אלו שבדרך כלל הם צמחי מלחות וחוף הים מצטברים מלחים אלקליים ומהם ניתן להפיק סודה ואשלגן שהמסתם בשמן יוצרת נוזל בעל תכונות סבון.
היום מנסים ארגונים "ירוקים" לעודד חזרה לסבונים הטבעיים על מנת להקטין את הנזקים הנגרמים על ידי דטרגנטים וסבונים סינתיים.
השם אהל בהקשר לצמחי כביסה מופיע בשפות נוספות באיזורנו. בסורית הם נקראים אהלא ובאכדית uhulu. הרמב"ם בפיהמ"ש (נדה, פ"ט מ"ו): "ובורית. היא צמח והוא מפורסם באל גאסו"ל וכו'". יהודה פליקס, אולי מתוך דברי הרמב"ם, סבר שהאהל נקרא בערבית ג'אסול אך בו בזמן העיר שצמחים נוספים המכילים סודה ואשלגן השייכים לסוג פרקן נקראים אף הם בשם זה. המילה ראסול בערבית מתורגמת במילונים ל"צמחי כביסה", "חומרי כביסה" ול - Potash - אשלג (2). כנראה שכוונת הרמב"ם בפירושו לא הייתה למין אהל באופן ספציפי אלא לקבוצת "צמחי כביסה" כבשפות האחרות.
לחילופין ניתן להציע שברשימת "חומרי הכביסה" של חז"ל ובביטוי "תרי גווני אהלא" נכללה קבוצה נוספת של צמחים המכילה סוג שונה של תרכובת המשמשת לכביסה. בקבוצה הראשונה נכללו צמחים המכילים סודה ואשלגן שמהם הוכן סבון הרי שקבוצת הצמחים השנייה כללה צמחים שהכילו ספונינים. הספונינים הם גליקוזידים הנמצאים בצמחים שונים כמו למשל בפקעת הצמח ערטנית השדות ובשורשי סבונית השדות (hispanica Vaccaria). בימי קדם השתמשו בספונינים לצורך הקצפת המים לכביסה. עד היום מכינים במקומות אחדים סבון ותכשירי חפיפה משורשי ועלי הסוג בורית (Saponaria) ממשפחת הציפורניים ובעיקר מהמין Saponaria officinalis. על פי הצעה זו כוללת קבוצה אחת של "אהלא" את כל מיני צמחי המלחות המכילים סודה ואשלגן (לפחות את הסוגים אהל, מלחית ופרקן אך גם אפשר שגם נוספים) והקבוצה השניה כוללת מינים שאינם צמחי מלחה שמהם ניתן להפיק ספוננים.
בהעדר נתונים שבעזרתם אוכל להחליט מהם שני מיני ה"אהלא" אתלה בפירושיו של רש"י לשמות אהל ובורית. בסנהדרין (מט ע"ב) מפרש: "ובורית - עשב הוא ומעביר כתמים" ואילו בשבת (נ ע"ב) מפרש: "אהלא - שורש עשב ששמו אהל". ההבדל בין שני הפירושים ("עשב" לעומת "שורש עשב") רומז אולי על כך שהאהל הוא שמה של קבוצת צמחי ה"ספוננים" (ממשפחת הצפורניים) משום שעיקר החומרים המופקים נמצאים בשורשים או הפקעות ואילו קבוצת צמחי ה"סודה והאשלגן" היא הבורית. בקבוצה זו חלקי הצמח המנוצלים הם הגבעולים והעלים ולא השורש. אני רוצה להציע את המינים ערטנית השדות וסבונית השדות כמועמדים להקרא אהל משום שהצמחים אלו נפוצים כעשב רע בשדות. ערטנית השדות מקובלת גם ברפואה העממית.
יהודה פליקס מזהה את סבונית השדה עם ה"שלג". ה"שלג" מופיע בפסוק באיוב שהובא לעיל "אם התרחצתי במי שלג". לאחר שדחה את האפשרות שהכוונה למי שלג כפשוטם הוא מציע שה"שלג" הוא האשלג הנמנה יחד עם שאר חומרי הכביסה. " ... מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה וכו' (שבת, פ"ט מ"ה). "שבעה סמנין מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין ומי רגלים ונתר ובורית קמוניא ואשלג וכו' (נדה, פ"ט מ"ו). "
מהו סבון ומהו מנגנון פעולתו? מהו תפקידם של צמחי הסבון?
ראו את מאמרו של פנחס ברגמן (MSc בכימיה).