ריקציה גבישית

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

ריקציה גבישית היא טחב כבד ממשפחת ה-Ricciaceae, היוצר מושבות מגושמות דמויות-שושנת, לעתים גדל בשטיחים צפופים חסרי סדר, ניכר במרקם יצע מחוספס, נקבובי-ספוגי. היצע מכחיל, לעתים ירוק-מכחיל בהיר, מאפיר בהתייבשו. פני היצע הלח נראים כזרועים גבישים עדינים (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי, על פי השם המדעי,crystallina , מלטינית: "גבישית"). אונות היצע מתפצלות פעמיים לאונות רחבות, קצותיהן קטומים או מעוגלים. האונות הראשיות שסועות עמוקות עד ללב היצע, שוליהן מורמים, אונות המשנה קצרצרות. גודל הנקבוביות שעל פני היצע עולה מקצה האונות לכיוון מרכז היצע. האונות בשרניות, שטוחות, בחתך רוחב מגיע רוחב האונה לכדי פי-6 מגובהה וניכרים תאי אויר מרובים בשכבות האונה העליונות. עורק האמצע אינו ניכר, לעתים בקצה האונות ניתן להבחין בעורק קצר, רדוד. לריקציה גבישית צורות יצע מגוונות, מיצע חסר צורה מוגדרת, ליצע דמוי דיסקה, שבו האונות ניכרות אך בקושי ועד לשושנת מושלמת, גודל האונות וצורתן משתנים לעתים מצמח לצמח. קשקשי גחון חסרים. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (Monoicous), פזורים על-פני היצע, גם מצידו התחתון. קופסיות המנבגים כדוריות, ניכרות לעתים בצידן התחתון של האונות, קורסות באופן בלתי-סדיר ואז משתחררים הנבגים.
ריקציה גבישית מצויה פה ושם בישראל, ברוב גלילות הארץ, מצפון הנגב וצפונה. בית גידולה קרקעות חוליות הדוקות לחות וקרקעות חרסיתיות-חוליות. תפוצתה העולמית משתרעת בדרום ומערב אסיה, אגן הים-התיכון, אירופה, אפריקה, אוסטרליה ודרום-אמריקה.
ריקציה גבישית תוארה בשנת 1753, על-ידי הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). שם הסוג, Riccia, ניתן באותה שנה על-ידי לינאוס, לכבודו של Pietro Francesco Ricci, שככל הידוע היה סנטור ובוטנאי איטלקי, שנמנה עם סגל החברה הבוטנית של פירנצה בשנת 1729.
הסוג ריקציה הוא אחד הגדולים מבין סוגי טחבי הכבד וכולל יותר מ-170 מינים. בישראל נאספו 14 מינים, חלקם נדירים.

 כתב: דרור מלמד