רקע כללי
מאפיינים עיקריים של צמחי מים וצמחים של בתי גידול לחים
• תפוצה גיאוגרפית רב אזורית (דוגמאות: גומא הפפירוס תפוצה טרופית, נופר צהוב - באזורים הממוזגים) ולעתים כמעט קוסמופוליטית (נהרונית צפה, אגמון ימי, מיני עדשת מים) , וזאת עקב טישטוש ההשפעה של אקלים ותופעות עונתיות. כמעט ואין מינים אנדמיים. דוגמה מהסיור למין אנדמי לישראל – עטיינית מגובבת.
• מיעוט חד שנתיים (בשונה מאקוסיסטמה ים- תיכונית ומדברית) – אין יתרון לחד שנתיות
• פנולוגיה שונה מהדגם העונתי השכיח: האטה בפעילות או תרדמה בחורף. רוב צמחי המים מאטים או מפסיקים צימוח בסתו/חורף ומיעוטם פורח באביב. לבלוב וצימוח וגטטיבי מתחילים עם ההתחממות באפריל- מאי ונמשכים בקיץ (המים אינם גורם מגביל, טמפרטורות גבוהות מעודדות צמיחה). הפריחה בדרך כלל קיצית (דוגמה: שנית גדולה) היסט שאולי נובע מתחרות על מאביקים, ומותאם גם לעונת שיא הצימוח הוגטטיבי.
• ביולוגיה של הפצה: בצמחי מים השכיחות של הפצה למרחק גבוהה יותר. גם הפצה ע"י רוח וגם הפצה עי צפורים. להפצה ארוכת טווח יש יתרון בגישור על פני פערים אקולוגיים וגיאוגרפיים, כיוון שבתי הגידול המימיים מצויים לרוב באתרים מקוטעים. דוגמאות: סוף, פטל כוו'.
• ריבוי וגטטיבי: מאפשר כיבוש מהיר של בית גידול.דוגמה: קנה מצוי. התפתחות טוריונים - יחידות ריבוי וגטטיביות- מעין פקעות- התאמה לבתי גידול מימיים ארעיים שמתייבשים. אלה יחידות בתרדמה.
טיפוסים אקולוגיים של צמחי מים
הצמחים הגדלים באופן טבעי בבתי גידול מימיים מכונים הידרופיטים והם נמנים על 3 קבוצות מורפואקולוגיות ראשיות:
• טבולים בכל גופם במים . דוגמאות מהסיור: קרנן טבוע, רופית הים. חלקם פורחים מעל המים (מיני נהרונית) וחלקם בתוך המים (קרנן טבוע, רופית הים).
• צפים - חופשית (עדשת המים הזעירה) או קשורים למצע ורק חלקי נצר צפים ( בסיור זה: נופר צהוב, נהרונית צפה)
• מזדקרים: רוב המינים, כגון, קנה מצוי, סוף מצוי, פטל קדוש, מיני גומא , אגמון ימי, שנית גדולה וכו'. אלה דומים לצמחים שאינם הידרופיטים, אך חלקם הבסיסי, מערכת השורשים, קני שורש ופעמים גם חלק מהנצר העל אדמתי נתונים בתוך מצע רווי במים או בתשתית מוצפת. ישנם מינים שעמידים יותר להצפה או גם דורשים אותה (מכבד הביצות, סוף מצוי, גומא הפפירוס), ואחרים שרגישים להצפה ממושכת, על אף זיקתם למקווי מים (קנה מצוי, שנית גדולה).
אדפטציות שכיחות בצמחי מים
הבעיה האקולוגית המרכזית היא מיעוט או היעדר חמצן בגוף המים או בקרקע הרוויה והמוצפת. סביבת השורש דלה בחמצן והיא מחזרת. יש חשיבות גם למידת חדירת האור המקווה המים, למהירות הזרימה, לטיב המים – לצלילות/עכירות, מליחות ולמידת הזיהום. מאידך – תיפקודי הקליטה במיוחד בצמחים טבולים וצפים נעשים לרוב דרך כל שטח פני הנצר (עלים ו/או גבעול).
ההתאמות המבניות השכיחות הן:
• רקמת ארנכימה – מערכות של חללי אוויר פנימיים גדולים – צמצום ביומסה צורכת חמצן, איחסון אוויר, הולכת חמצן והקניית יציבות מכנית. (דוגמאות: עלים של סוף מצוי, פטוטרות ועלים של נופר צהוב)
• בצמחים הטבולים – עלים גזורים ונימיים (דוגמה בסיור: קרנן טבוע),
• מגמה לניוון השורש עד להיעדרו כליל (קרנן טבוע)
שמירת טבע בבתי הגידול הלחים בישראל
כל בתי הגידול הלחים בישראל – נחלים, ביצות, מעיינות, בריכות חורף וכד' התמעטו בשטחם והתהליך הולך ונמשך. במקביל ישנה הידרדרות באיכות של מקווי המים שנותרו. בקרב 358 המינים של צמחי בתי גידול לחים בישראל 133 הם אדומים (29% מכלל הצמחים האדומים בישראל). הסיבה – אובדן בית הגידול והידרדרות איכותו. עם זאת, רבים מצמחי המים האדומים בישראל אינם אדומים בקנה מידה עולמי ולעתים אף נפוצים בארצות אחרות.
מלחות חוף
מאפיינים עיקריים של מלחות וצמחי מלחה (האלופיטים)
• עושר מינים נמוך
• מיעוט יחסי של חד-שנתיים (בהשוואה לאקוסיסטמה ים-תיכונית)
• משפחה אופיינית למלחות בעולם (וגם למדבריות) – סלקיים. סוג שכיח – עדעד.
• תפוצה גיאוגרפית רב-אזורית. חלק מהמינים במקום גדלים בכל חופי הים התיכון וחופי אוקיינוס האטלנטי של מערב אירופה. דוגמאות: מלוח רגלני (מלוחית הרגלה), פרקן עשבוני. מינים אחרים גדלים בארץ גם במלחות חוף וגם במלחות פנימיות מדבריות (בן מלח, שרשר, עדעד הביצות).
• התאמות מבנה ופיזיולוגיה לעודפי מלח בקרקע ובאברי הצמח – שלוש "אסטרטגיות" ראשיות:
1. . צבירת מלחים + סוקולנטיות (בשרניות) שמאפשרת מידה של מהילת המלח ברקמות הצמח. דוגמאות בסיור: בן מלח, שרשר, פרקן.
2. הפרשה אקטיבית של מלחים שנקלטים בשורשים דרך בלוטות הפרשת מלח הנמצאות על עלים וגבעולים. דוגמאות מהסיור: עדעד הביצות, ערר כרתי, מיני אשל.
3. חסימת קליטה בשורש (כנראה) באופן שמוהל הצמח מרוכז פחות מזה של תמיסת הקרקע – מיני סמר. חלק מהמינים דורשים לקיומם נוכחות מלח בקרקע (פרקן עשבוני) ויש שהתפתחותם מיטבית בתחום מסוים של ריכוזי מלח בקרקע (מינים של בן-מלח, שרשר ואוכם)
תחנות ההשתלמות והצמחים השולטים
רשימות מלאת של המינים – בקובץ וורד מצורף
בריכת געש
בעבר היתה זו ביצה, כיום מחולקת לשמורה ולמאגר. השמורה - בריכת חורף בשטח של 60 דונאם, שריד לבריכות החורף בשרון. למאגר מוזרמים כיום למאגר מי ביוב המשמשים להשקייה. בבריכה - השליטה היא של אגמון ימי יחד עם בוציץ סוככני. כנראה שאגמון ימי משתלט ללא ממשק התערבות, אך אין ניטור מתועד מספיק. במאגר – אחו של עטיינית קצרה יחד עם עטיינית מגובבת. משטחים של לכיד הנחלים/לכיד איטלקי..
בית הגידול נעלם ברובו ממישור החוף בריכות החורף שאיפיינו את המרזבות עברו פיתוח או התייבשו ונוקזו.
ירקון - בריכת הנופרים והירקון העילי
תכונות החלק העלי של הירקון כבית גידול: זהו שריד של הנחל שיש בו זרימה של מים מתוקים, שנשאבים בהדרגה עד לאיזור כפר הבפטיסטים לשימוש חקלאי. בעבר, עד אמצע שנות החמישים כאשר הוקם מפעל קו ירקון נגב, כל הירקון, עד השפך ליד רידינג היה נחל נקי עם עולם חי וצומח עשיר. קטע זה הוא שריד בלבד שמייצג רק חלקית, שכן גם בו הידלדל המגוון עקב הפרעות שונות ואי סדירות בכמות המים המוזרמת אליו מן המקורות.
בעבר: נופר צהוב גדל לאורך כל אפיק הנחל עד השפך בתל אביב, והיו לפחות 7 אוכלוסיות של נימפאה תכולה במקומות שונים באפיק. נעלמו: גומא הפפירוס (הוחזר), גומא הירקון, ניידת החוף, נימפאה תכולה (צמחים שהוחזרו – נעלמו).
בריכת יער
בריכת יער (בירכת עטא) היא במקורה ביצה (בביצה יש מים לאורך כל השנה לפחות בחלק מהשטח, בניגוד לבריכת חורף שמתייבשת בקיץ). הביצה מהווה קטע דרומי מקוטע מביצות חדרה (כיום יער חדרה), אך חלק מאספקת המים הגיע מתעלות ניקוז מהיער. כמות המים והשטח המוצף היה נתון לתנודות ובעבר אף קרה שהמים הציפו את כביש 4. כיום עקב ירידה בהזנת המים ושאיבות המורידות את מפלס מי התהום. למעשה כיום זוהי בריכת חורף. גם כיום המקום מוצף במידה משתנה בשנים שונות וגם ההתייבשות חלה בתאריכים שונים, בהתאם לכמות הגשמים באותו חורף ובהתאם לכמויות המים הנשאבות בסביבה. סוללה, שהיא זכר לנסיון לקיים במקום בריכות דגים, מפרידה בין חלק עיקרי שממערב לה לבין חלק שממזרח לה, שמתייבש בדרך כלל יותר מאוחר. על מרבית השטח השתלט אגמון ימי. בשנים האחרונות היתה פלישה של השרך Azolla אך לאחרונה נעשה טיפול נגד נבגים בכדי למנוע את כיסוי המים.
מלחת עתלית
מלחות החוף בארץ קשורות לשפכי הנחלים. רק מספר קטן של מלחות חוף שרד במישור החוף של הים התיכון: מלחת הנעמן, מלחת הקישון (למעשה נעלמה), מלחת עתלית, שפך נחל התנינים ומעט גם בשפך נחל אלכסנדר. ,
בריכות האידוי להפקת המלח מאכלסות כיום צמחי מלחה הגדלים בגדות הבריכות ואף בתוכן, ויוצרים נוף מלחה המזכיר מלחת חוף טבעית. קודם לבריכות המלח הייתה בשטח ביצה טבעית, הקשורה לשפך נחל אורן וזו הייתה מלחה שאיכלסה את המינים הנמצאים כאן. הצמחים השולטים הם בן מלח שיחני, שרשר שיחני ומלוח רגלני. בתוך המים טבולים צמחים של רופית הים.
בית גידול נלווה הן שלוליות חורף קטנות המצויות בשקעי קרקע חרסיתיים ממש בשוליים של בריכות המלח. כאשר שלוליות אלה מתייבשות באביב ובראשית הקיץ הן מתמלחות.
מינים אופייניים: ערר כרתי, סמר מרצעני, עדעד הביצות, דמסון כוכבני, שנית שוות שיניים, צלע השור הדקיקה..
רשימות מלאות של הצמחים
הרשימה נערכה לפי רישומים של הגר לשנר וגדי פולק.
צמחים אופייניים לבית הגידול (צמחי של בתי גידול לחים, צמחי מלחה) - הצמחים ה"אדומים" צבועים באדום, הטבלא במסמך וורד מצורף.