למה נזכרים במקורות: דגן תירוש ויצהר תמיד בסדר זה?

לראות הקלו המים מעל פני האדמה." (האם מי המבול התחילו להתייבש, בראשית ח , 8 , 11) היונה חוזרת "... והנה עלה זית טרף בפיה...".
תוצר הזית העיקרי הוא היצהר, שהוא אחד משלשת מוצרי המזון הבסיסיים ההכרחיים לקיום: "דגן תירוש ויצהר". דגן – גרגרי הדגניים מהם הוכן הלחם (פחמימות), תירוש - מיץ הענבים שהפך על ידי תסיסה ליין (סוכרים) והשמן – המתקבל לאחר שהיצהר המופק מהזיתים עמד במשך חודש, הלכלוך שבו שקע והוא הפך לצלול. (היום המציאו ליצהר שם מסחרי חדש וארוך "ראשון המסיק").
למרות שהשלישייה "דגן תירוש ויצהר" מופיעה עשרות פעמים בתנ"ך ונאמרת פעמיים ביום בתפילת "שמע ישראל" - רוב האנשים לא מודעים לפירוש המדויק של כל מונח וגם לא שמים לב שתמיד תמיד (פרט לשני מקרים) הם מוזכרים בסדר הזה: 1 דגן, 2 תירוש 3 יצהר. למה הסדר הזה? פשוט כי זהו סדר הבשלת הפירות: קציר השעורה והחיטה באביב (פסח עד שבועות), בציר הענבים בקיץ והמסיק בסוף הסתיו (סוכות)!!! המסיק (לשמן) מתחיל כאשר הזיתים מבשילים: הסימן לכך הוא שנוי הצבע מירוק לסגול/שחור. יש הבדלים בעיתוי המדויק של המסיק באזורי הארץ השונים – הוא מתחיל בסוכות בעמקים הנמוכים והחמים ומסתיים בחנוכה בגליל העליון.
הקשר בין הגליל לשמן זית משובח מופיע במשנה בקשר למקורות של מצרכים ששמשו בבית המקדש: "תקוע אלפא לשמן... " – כלומר השמן מהישוב תקוע (המזוהה ליד מירון) הוא הטוב ביותר ולכן הובא דווקא משם לשימוש במנחות בבית המקדש (מסכת מנחות פרק ח משנה ג). גם לשמן של נס חנוכה יש ככל הנראה קשר לגליל אך לא כאן המקום לפרט.
כדי לקבל שמן זית כתית מעולה – שמוסכם היום בכל העולם כתרופה מצוינת נגד כולסטרול – יש להקפיד לייצר את השמן מיד לאחר המסיק.
הייצור נעשה בבית בד וכולל שני שלבים: ריסוק הזיתים במפרכה (= ים וממל או ריחיים) וסחיטה (במכבש או בצנטריפוגה) כדי להפריד את היצהר = השמן מהפסולת (גפת ומי עכר).
לפרטים נוספים, לביקור בבית בד, להדרכת טיולים בנושא הזית והשמן,
היכנסו לאתר זית הנטופה