ד"ר ניר עמיר

"... ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה´ אלוהיכם." [שמות, פרק כ"ג]

ברכת ארבעת המינים היא אחד ממנהגי חג הסוכות. המסורת מוצאת סמליות רבה בארבעת המינים. לפי הגרסה המוכרת ביותר, כל צמח יש תכונות מסוימות. כך למשל:
אתרוג - יש לו גם טעם וגם ריח. משקף את השומרים על התורה ובמקביל עושים מעשים טובים. האתרוג מזכיר בצורתו את הלב והוא מסמל את הכפרה על הרהורי הלב על חטאים.
לולב (תמר) - יש לו טעם אך אין לו ריח. משקף את אילו ששומרים על התורה אך אינם עושים מעשים טובים. הלולב מזכיר את עמוד השדרה ועל כן הוא מסמל את הכפרה על גאווה.
הדס - יש לו ריח אך אין לו טעם. משקף את אילו שאינם שומרים על התורה אך עושים מעשים טובים. צורת ההדס מזכירה עיניים ועל כן הוא מסמל את הכפרה על הסתכלות אסורה.
ערבה - אין לה טעם ואין לה ריח. משקפת את אילו ש אינם שומרים על התורה ואף אינם עושים מעשים טובים. צורת הערבה מזכירה שפתיים והיא מסמלת את הכפרה על לשון הרע.

הדימוי יפה ומיוחד. אך נראה שאבותינו לא הצטיינו בדיוק, ובעיקר לא בבוטניקה ובידיעת סגולותיהן המרפאות של הצמחים. בלימודי רפואה משלימה לומדים שלכל אחד מארבעת המינים יש סגולות ריפוי משלו. אך אין ספק שבעוד האתרוג משמש בעיקר להכנת ריבות (לא מי יודע משהו) הרי שהערבה, זו שמייצגת את חסר ההשכלה וחסר מעשים טובים, היא שהעניקה את האספירין, התרופה אולי הראשונה בחשיבותה, לעולם!
בהמשך, נתמקד בתכונות הרפואיות של כל אחד מן המינים לעיל:

האתרוג - Citrus medica
האתרוג גדל בעיקר באזורי החוף הצפוניים והעמקים. מוצאו בהודו-סין, משם עבר למצרים ולארץ-ישראל. זהו עץ קטן עם קוצים קצרים ועלים מוארכים ומשוננים. קליפת הפרי החיצונית חלקה או מחוספסת וכשהיא מבשילה היא מדיפה ריח לימוני נעים.
היוונים תארוהו כפרי המרחיק עש מן הבגדים, מטהר את הפה ופועל נגד רעלים. אבותינו האמינו כי האתרוג מרבה את הזרע ויפה לנשים מעוברות וכן סברו כי אשה הרה האוכלת את פיטם האתרוג יולדת בן זכר.

מקורות רפואה במסורת וביהדות:
לאתרוג יחוס רפואי רב: אסף הרופא תיאר את סגולות גרעיני האתרוג לטיפול בכאבי כליות ואת השמן שהופק מהקליפה לטיפול בכאבי אוזניים. יצחק בן שלמה, רופא יהודי מצרי מהמאה התשיעית ציין שמיץ אתרוגים מטפל בדלקת המרה ומעורר תיאבון. הרמב"ם המליץ על האתרוג כתרופה לעקיצות ונשיכות של בעלי חיים. הוא גם כותב: "האתרוג הוא התפוח הרפואי החשוב ביותר, ויש בו הרבה רפואות לגוף, גם אם לא ימצא הפרי, לוקחים מהעץ או מהעלים, ומבשלים כמו תה, ושותים מזה כפי הצורך, והוא טוב לכל חולי ולכל מחלה, וירפא אותם בסגולתו".

האתרוג ברפואה הסינית:
האתרוג מוכר כמין דומה בעולם הרפואה הסינית: Citrus sarcodactylis Fructus = Fo Shou . כדרכם של צמחים ארומאטיים רבים, יש לו אנרגיה חמימה, מרירותו מאפשרת כניסה לכבד, במיוחד כאשר הוא נקטף בעודו בוסר. הוא מניע חסימות צ'י (נרגיה) ומתאים לבעיות עיכול וליחה.

לולב - התמר התרבותי - Phoenix dactylifera
כפות תמרים הן ענפים של דקל. הלולב הוא צבר ענפים הצומחים במרכז הדקל, לפני שהם התחילו להיפרד. התמר אוהב בעיקר חום ויובש, ולכן נותן פרי בעיקר בעמקים החמים: עמק הירדן, עמק בית שאן, בקעת כנרות ובערבה.

מקורות רפואה במסורת וביהדות:
לתמר, בניגוד ללולב, יחוס רפואי רב. כאשר הפרי עפיץ הוא נחשב לבעייתי ומפריע לעיכול, אך בעת בשלותו הוא מהווה סגולה להעלאה במשקל. על פי הרפואה העממית אכילת הפירות מגבירה את כוח הגברא, מומלצת לחולי אנמיה, לתורמים דם, לסובלים ממחלות בדרכי העיכול, לחולי לב ולאלה הנתקפים בבולמוס אכילה וברעבון תמידי. אבקת פרחי התמר משמשת לטיפול במחלות מין וגרעיניו הקלויים מסייעים לטיפול בפצעים פתוחים.

התמר ברפואה הסינית:
התמר התרבותי אינו מוכר בסין ובארצות המזרח. עם זאת, בגלל מתיקותו, בית הגידול ומאפייני צורה, צבע וטעם, ניתן לשייך לו תכונות אנרגטיות הדומות לצמח Ziziphi Jujubae Fructus .
על כן, פרי התמר מחזק צ'י ומשפיע לטובה על אנרגיית הטחול והקיבה. הוא מתאים למצבי תשישות וחסר דם. עודף ממנו עלול להוביל להצטברות ליחה.

הדס - Myrtus communis = Myrtle
בית הגידול השכיח של ההדס הוא במקומות קרירים והרריים כמו באזורי חורש. ההדס דורש טיפול מיוחד, ולכן כמעט ולא ניתן למצוא אותו סתם כך בטבע. מעלי ההדס הכוהנים הפיקו את קטורת המור של בית המקדש. גם העמים הקדומים יחסו לו תכונות של פריון ואהבה והשתמשו בו בפולחנים לעשתורת, לאפרודיטה ולוונוס, אלות האהבה והפריון.

מקורות רפואה במסורת וביהדות:
להדס מיוחסות תכונות רפואיות רבות כמו טיפול בפצעים וכוויות, ניקוי שיניים וחניכיים, טיפול בכאבי אוזניים ומחלות שונות כמו בעיות עיכול או טפילי מעיים. על פי מנהגים מקומיים, משיחת התינוק בשמן הדסים מונעת ממנו מחלות בעתיד.

הדס ברפואה הסינית
הדס הוא צמח מערבי שאינו מוכר בארצות המזרח. עליו הירוקים והמרים תואמים לצמחים רבים המנקים את הכבד מרעלים. ריחו הארומאטי מקנה לו מאפיינים של וויסות צ'י וסילוק ליחה ורעילות מהכבד תוך תמיכה בטחול ובקיבה. הוא מתאים לסילוק פריחות וחום מרמת העור וכן לטיפול בבעיות כבד שונות.

ערבה - Willow tree
לערבה הוא עץ בן 10-3 מטר ויותר. הוא צומח בר ליד מקורות מים. מקליפת העץ הפיקו בעבר את החומר הפעיל גליקוסיד סליצין אשר מומר בגוף לחומצה סליצילית, הוא האספירין. חומר זה פועל להורדת חום הגוף, מגביר הזעה ומקטין סכנת הידבקות טסיות דם והיווצרות קרישי-דם פנימיים.

מקורות רפואה במסורת וביהדות:
קליפת העץ המרה משמשת כאספירין והיוותה בעבר מקור להכנתו. בנוסף, היו נפוצים שימושים שונים כמו תרופה לשיתון, טיפול חיצוני בקשקשים וטיפול בכאבים ריאומטיים. נקודה מעניינת היא שנמצא שנטיעת עצי ערבה מצמצמת את רמת הזיהום של האדמה סביבם.

ערבה ברפואה הסינית
קליפת עץ הערבה נקראת Prunus Salicina = Li Gen Bai Pi. לקליפה השפעה חמימה אשר מחזקת את מערכת החיסון כנגע פתוגנים שונים. כמו כן, הצמח מוכר כמניע דם, משפיע על הריאות אך בשימוש לא אחראי עלול לפגוע בקיבה ובכליות. כיום, חומר סינתטי המחקה את החומר הפעיל שבקליפת הערבה נחשב לאחת התרופות הנפוצות והחשובות בעולם כולו.

לסיכום:
הערבה נחשבת לצמח הנחות שבין ארבעת המינים. היא מזכירה לנו את האדם חסר הטעם והריח, כלומר זה שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. ערכו רב רק משום שהוא חלק משאר המינים, (כלומר מכלל העם). דווקא מהצמח הפחות צפוי התגלתה הברכה החשובה לאנושות. בעוד שמהפרי האציל ביותר, האתרוג, מפיקים רק מעט תועלת (בעיקר ריבה לא טעימה בסוף החג), הרי שהערבה העניקה את האספירין כמתנה לאנושות.
אם מחפשים כאן מוסר ההשכל כלשהו, הרי שלעתים יש לתת כבוד דווקא לאילו שלא מותירים רושם ראשוני רב, ואילו את הטיפוסים המהודרים נשאיר לסתם ריבה.

הכותב :
ד"ר ניר עמיר, מייסד ומנהל אקדמי של מכללת תמורות ומנהל המחלקה לרפואה אלטרנטיבית לילדים בבית החולים וולפסון