מלאכתו של מדריך הטיולים אינה מלאכה קלה כלל ועיקר, לא די שעליו להתמצא בשלל תחומי ידע (גיאוגרפיה, היסטוריה, ארכיאולוגיה, זואולוגיה ובוטניקה), הרי שבטיול הוא נבחן גם בכושרו לרתק את מטייליו להסבריו. אחת הדרכים הבדוקות לעשות זאת, היא לספר סיפורי אגדה חינניים שמושכים את הלב. תחום זה גם הוליד ספרות מגוונת שנועדה למדריך ולמטייל, והצילה את ספרות הטיולים מפני היובש האורב לה מטבעה. בכל בית ספר שדה המכבד את עצמו יימצא בספרייתו 'תיק אגדות' לשימוש המדריך. אלא שבמקרים רבים רואים עצמם מעתיקי האגדות (ולא כל שכן ממציאיהן) פטורים מן הצורך להעתיקם בדייקנות, או לציין מקורותיהם. ברבים מן המקרים העתיקום מכלי שני ואף הוא לא ציין את מקורותיו.
זאת יש לדעת, לעולם אגדה אינה סתם אגדה, היא נולדה בזמן ובמקום כלשהם, ועל רקע תרבותי כלשהו. ידיעת מקורה של האגדה חיוני למי שיבקש לעמוד על השתלשלותן של מסורות, בו יש כדי להעשיר את הלימוד אודות יחסה של התרבות בה נוצרה האגדה אל אותו הצמח או בעל החיים אודותיהם מספרת האגדה.
הנטיה להעתיק זה מזה (וללא ציון מקורות), מביאה לכך שיכול אתה לשמוע מדריכים המספרים דברים מופרכים, ובכל זאת מתייחסים אליהם משל ניתנו בסיני. דוגמא אחת הקשורה בפרשת השבוע, פרשת וירא, תמחיש את העניין. המעיין בספרי האגדות (ובעקבותיהם באתרי האינטרנט) ימצא כי בדברם על השיח המעטר את גדות נחלי הארץ בפריחתו הסגולה, והנקרא בשם שיח אברהם, חוזרים הם שוב ושוב כי שיח זה נקרא בשמו של אברהם מפני שהאגדה מספרת כי זהו השיח בו נאחז האיל בקרניו בעקידת יצחק. עוד יודעים הספרים לספר כי שמו המדעי Vitex Agnus-Castus שפירושו 'שיח החיים של השה התמים' רומז גם הוא לאותה אגדה. אולם המעיין המעמיק יגלה כי לאגדה זו אין ולא כלום עם המסורת היהודית, וככל הנראה מקורה הוא במיתולוגיה היוונית, וממנה, בשינויים רבים, עברה לנצרות, שגילתה עניין מרובה בסיפורי המקרא, ועם זאת פטרה עצמה מן הצורך להיצמד לפרשנות המקורית.
כזכור בעקבות ציוויו של הקדוש ברוך לאברהם, נוטל אברהם את בנו יצחק ומעלהו להר המוריה, שם על גבי מזבח שהוא בונה מתכוון אברהם להעלותו לעולה, אלא שאז מזמן לו הקדוש ברוך איל שישמש תחליף לבנו (בראשית כ"ב, י"ג): 'וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ'. אותנו כאמור מעניין לבדוק מה יש למקורותינו לספר לנו על השיח בו נאחז האיל. רש"י מפרש: 'בסבך. אילן' ומתעלם לגמרי מזהותו. גם חז"ל שומרים על שתיקה בעניין וכל עניינם בפרט זה אינו אלא לדרשה על ימים שעתידים לבוא (תענית דף י' הלכה ד'): 'כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא נאחז בחורש זה וניתור ויוצא נאחז בסבך זה וניתור ויצא אמר לו הקב"ה אברהם כך עתידין בניך נאחזים בעונות ומסתבכין במלכיות ... וסופן להגאל בקרניו של איל הזה 'וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן''. פועל יוצא שלא היה לה למסורת היהודית כל עניין בזהותו של העץ בו הסתבך האיל בקרניו. יתירה מזאת, שיח אברהם הוא צמח של גדות נחלים כאמור, ואינו גדל כלל בראשי ההרים, היכן שהתרחשה עקידת יצחק, ועל כן אין בינו ובין הסיפור המקראי, דבר.
באותו עניין נזכרנו בחידוד מבית היוצר של יהודה זיו שאמר שאגדות, ככל שהן מסתפרות (קרי מסופרות) הן מצמיחות בלורית. בלורית? סבך של ממש, שלא פעם מדריכים מסתבכים בו משל היו שה תמים.
ראה אור לראשונה (ובשינויים קלים) במוסף לשבת של 'מקור ראשון'.
רפאל מלכא הוא חוקר טבע הארץ במקורות ישראל, ומרצה בתחום בליווי מצגות מרהיבות (טל' להזמנות: 050/4125700 ).