עץ הזית מאריך ימים וראוי לייצג את התקווה והתפילה לחיי נצח. על הקשר בין עם ישראל עמד המדרש:
"א"ר יצחק: בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקדוש ברוך הוא לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו: מה לידידי בביתי? אמר לו: על עיסקי בני באתי ... מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה. ואמר לו: שמא חס ושלום אין להם תקנה? יצתה בת קול ואמרה לו זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך, מה זית זו אחריתו בסופו, אף ישראל אחריתן בסופן ... אמר רבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעוה"ז ולא בעולם הבא. ואמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין" (מנחות, נג ע"ב).
לתיאור "מה זית זו אחריתו בסופו" ניתנו פירושים שונים ונראה שלכולם יש אחיזה במציאות הריאלית של הזית. רבי שלמה יצחקי (רש"י) מפרש: "זית אחריתו בסופו - שנטעו עכשיו ואינו טוען עד זמן גדול ואחר כך טוען פירות הרבה. לישנא אחרינא (לשון אחרת): שאין מתבשל מעט מעט כשאר אילנות אלא בסופו כולן יחד". הזית מתאפיין בגיל ניבה מאוחר יחסית לגפן והתאנה. העץ מתחיל להניב רק בגיל 6 ומגיע לניבה מרבית רק אחרי שנים רבות. הזית מניב שנים רבות והוא פורה גם בגיל של מאות שנים. קשה לקבוע את גילם של זיתים עתיקים משום שחלקם הפנימי נרקב ואין אפשרות לספור בהם את הטבעות השנתיות אך משערים שכמה מהזיתים העתיקים בארץ הגיעו לגיל העולה על 1000 שנים.
רבי שמואל איידלס (מהרש"א 1555 - 1631) פירש: "אחריתו הוא תכליתו אינו אלא בסופו, שנשתנה להיות שמן, דהזית גופיה כמו שהוא אין לו שום מעלה עד תכליתו וכו'". המהרש"א מוכיח את דבריו מתוך כך שברשימת שבעת המינים שהשתבחה בהם א"י הזית נקרא בשם "זית שמן" ולא "זית" בלבד וזאת משום שבזית כשלעצמו אין מעלה מיוחדת. אכן עיקר השימוש שנעשה בזית בעת העתיקה היה להפקת שמן ולא למאכל. בדומה לזית גם עתידו של עם ישראל נמצא בסופו כלומר בימות המשיח.
ניתן להציע פירושים נוספים בהתבסס על תכונות הזית. הזית הצעיר, או עץ לאחר כריתה, קוצניים מאד והם מקבלים את מראם האופייני רק לאחר שהם מתפתחים. עץ הזית מסוגל להתחדש באופן יוצא דופן לאחר שריפה או כריתה. על שרידותו המיוחדת של הזית ניתן אולי ללמוד מתוך כך שהוא סימל את ההתחדשות לאחר המבול כאשר היונה הביאה לנח "עלה זית טרף בפיה". מסביב בסיסו של עץ בוגר מתפתחים יחורים המסמלים את הדור הבא ואולי לכך כוונת הפסוק "... בניך כשתלי זיתים סביב לשולחנך" (תהילים, קכ"ח ג'). אנו רואים שגם בסופו של הזית יש לו אחרית או תקווה.
בהמשך המדרש מתייחס רבי יהושע בן לוי לכך שהזית הוא צמח ירוק עד כלומר צמח הנושא עלים בכל עונות השנה. מבין עצי הפרי בעלי הערך הכלכלי המשמעותי של א"י תכונה זו ייחודית, כמעט, אך ורק לזית משום שהתאנה, הגפן, הרימון, האגוז, התפוח ועוד משירים את עליהם בעונת החורף. מסיים רשב"ל: "אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא".
למאמרים נוספים העוסקים בריאליה של המקורות ראו בארכיון המחבר www.daf-yomi.com/teva-raanan
חג חנוכה שמח לגולשי האתר