במותו של עזריה אלון, הסתלק מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים שהניחו את היסודות, לכל מה שנחשב כיום כמובן מאליו.
הכרת הטבע, אהבת הטבע והשמירה על ערכי הטבע, לא היו מקובלים על אלה שעסקו ביישוב הארץ, בעלייה, בבנייה, בפיתוח.
הוא ושותפיו לרעיון החלו במאבקים ציבוריים למען השמירה על ערכי הטבע, עוד בטרם היו המונחים NGO, או "חברה אזרחית" מוכרים לאף אחד. רעיונותיהם הקדימו את זמנם בשנים רבות ומאבקיהם לא היו קלים.
בהתמדה ובמקוריות הצליחה החברה להגנת הטבע, שהוא היה אחד ממקימיה, להוביל לשינוי בתפיסת הסביבה בקרב אזרחי ישראל. הם הצליחו להעלות את קרנם של "שלל פרחי הבר" אל מעל לזאת של "שלמת בטון ומלט", שנחשבה עד אז לחזון האולטימטיבי של ההגשמה החלוצית.
את לימודי הביולוגיה עשה עזריה אלון באוניברסיטת תל-אביב, בסוף שנות החמישים. אך יותר מכל היה אוטודידקט שלמד בכחות עצמו, ולימד, וסחף רבים אחריו.
כשרונו המופלא, לתאר את הטבע ולחבב אותו על כל שומעיו, הקנה לו מעמד של כבוד בין כל חובבי הטבע בישראל. ספרי הטבע הרבים שכתב וערך ובכללם אלבומי הצילומים המרהיבים היו אבני יסוד בחינוך של הדורות האחרונים.
עזריה אלון היה מהוגי הרעיון של הקצאת שמורות טבע, והיה אחראי אישית לאיתורן ולכך שהן קיבלו תוקף סטטוטורי. בעקבות זאת היה לו חלק רב בהקמתה של רשות הטבע והגנים, שנקראה בראשיתה "רשות שמורות הטבע". מאז ועד היום הלך וגדל חלקה של המדינה באחריות על ההגנה על הטבע ובהמשך גם על איכות הסביבה בישראל.
את פירות עמלו ראה עזריה עוד בחייו אך לא נח על זרי הדפנה, הוא המשיך להיות פעיל במאבקים לשמירה על ערכי טבע עד ימיו האחרונים. מי ייתן וממשיכי דרכו יצליחו להגשים את אותם רעיונות.
כמה סמלי הוא מותו בחודש שבט.