בעולם האנשים מלכים כבר מזמן אינם דמויות נערצות, אלא שהם מלכים אמיתיים נדחקים לטורי רכילות בעיקר, בטבע למלכים עוד שמור מקום של כבוד, האריה הוא "מלך החיות" הנשר "מלך העופות" והנרקיס כל ילד יודע הוא "מלך הביצה".
דווקא "המלך" הזה קצת מזכיר דמות מטלנובלה, שמו נגזר מדמות טרגית במיתולוגיה היוונית הלא הוא נרקיסוס , נער יפה תואר שלא היה מודע ליופיו. שכשראה את בבואתו משתקפת במימי הביצה התאהב בעצמו ולא הצליח להעתיק את עיניו מדמותו המשתקפת בביצה , לא אכל, לא שתה עד שמת מתשישות. ממקום מותו עלה ובצבץ הפרח היפה. על שמו קרויה התופעה הפסיכולוגית "נרקיסיזם" המתארת מצב של התאהבות עצמית.
פרויד אימץ את הסיפור הזה על-מנת לתאר את האהבה העצמית העצומה והכפייתית אותה חזה בכמה ממטופליו.
הנרקיס צומח בשני בתי גידול הראשון והמרכזי הוא בעמק הנרקיס המצוי מכסה שטחים נרחבים של ביצות, יש האומרים ש"שושנת העמקים" המוכרת ממגילת שיר השירים היא הנרקיס. אולם לנרקיסי העמקים יש עוד מעט זמן עד שיפרחו בינתיים פורחים נרקיסי ההר הנמצאים בין חרכי הסלעים ובכיסי קרקע.
נוסף לנרקיס המצוי ישנו נרקיס מיוחד ונדיר בשם "נרקיס אפיל" הוא נבדל מהנרקיס המצוי בפרט החשוב ביותר הכתר הצהוב המכתיר את הנרקיס למלך כתרו של הנרקיס האפיל קטן מכתר הנרקיס המצוי, הנרקיס האפיל צומח רק עכשיו ברכסי הכורכר שמעל למישור החוף, המקום הטוב ביותר לצפייה בפרח זה הוא שמורת נחל תנינים ולשם מועדות פנינו השבוע.
כיצד מגיעים?
נוסעים על כביש 4 מקיסריה לזכרון יעקב. מכביש 4 פונים מערבה לכביש 6531, המוביל לכפר ג'יסר א-זרקא. מתעקלים ימינה בפנייה הראשונה, עם השילוט לנחל תנינים, עוברים בגשר מעל כביש 2, ומיד כשהוא מסתיים פונים ימינה, למגרש החנייה שבכניסה לשמורה.
מקור השם נחל תנינים נראה מוזר כמעט אך ישנם עדויות של גידול תנינים בביצות כבארה שהיו כאן. הגיאוגרף הרומאי סטראבו מתאר עיר בשם קרוקודיפולוס הנמצאת באיזור, איך הגיעו לכאן תנינים? היסטוריונים רומאים כותבים שהאדם הביא תנינים בתקופה הרומית לכאן על מנת שישמשו כחיות שעשועים בזירות הלחימה והשעשועים באמפיתיאטרונים בקיסריה ובשוני (בינימינה), הזואולוגים טוענים שלפני כ2 מיליון שנה האזור היה בעל אקלים טרופי והתנינים שהינם יצורים קדומים מאוד חיו באזור זה. בכל מקרה היום אין חשש, התנינים כבר אינם פה, ואנו יכולים ללכת בשקט לעבר גשר תנינים , הגשר שימש בתקופה הרומית כסכר שנבנה ע"י המהנדסים הרומיים שבנו את העיר קיסריה והיו צריכים לדאוג להזרמת מים לעיר. מכיוון שאנו נמצאים במישור ישנה בעיה של הולכת המים אל העיר באמת מים סטנדרטית ע"מ ליצור את הפרש הגבהים הנדרש להזרמת המים אל העיר הם הגביהו את מפלס המים כך שנוצרו התנאים להזרמת המים אל העיר קיסריה בגרביטציה.
לאחר התקופה הרומית האזור ננטש והסכר שימש בעיקר טחנות קמח שפעלו עד לסוף התקופה העותמנית כתוצאה מכך האיזור כולו הפך לביצה שנודעה בשם ביצות כבארה.
בשנת 1920 החלה חברת פיק"א בייבוש הביצות באיזור עובדיה פרצו את הסכר וכך ניקזו את מי הביצה, בתחילת שנות התשעים שבו וניקו את הגשר לאחר שבחורף הנודע של שנת 92' האיזור הוצף כליל, מכיוון שהפתחים שפרצו עובדי פיק"א 70 שנה קודם לכן נסתמו בסחף ובצמחייה.
נמשיך מהגשר דרומה על שביל עפר המוליך לכיוון הכפר ג'סר א- זרקא הדרך תוביל אותנו אל רכסי הכורכר שמעל לים , ברכסים נגלים לעיניו שפע של פרחי סתיו, סתווניות, כרכומים ומיודעינו הנרקיס האפיל הפורח כאן במרבדים יפהפיים, לאחר ששבענו מהמראה היפה, נשוב על עקבותינו אל הגשר משם נוכל להמשיך ולשוטט בשבילי השמורה, מומלץ במיוחד המסלול העובר בתוך אמת המים, אך הוא מומלץ לרזים שבינינו רוחב האמה כ45 ס"מ בלבד. ניתן גם להמשיך בטיול אל בריכות הדגים של מעגן מיכאל הנמצאות צפונית לנו שם ניתן לראות שפע של עופות מים חלקם נדירים הנמצאים בנדידה דרומה ל"חרוף" באפריקה.