היבלית המצויה שכנים החליפו ביניהם עודפי גידול, והווי הבית היה סובב בין ערוגות הירק, הטיפול בבעלי-החי, וכמובן שפקדנו בנאמנות את בית-הספר בו ניסו חבורת מחנכים אגדתיים להקנות לנו דעת למרות שכילדים הראשים היו במקומות אחרים.
גדלנו בסדר יום שכמעט לא היה בו זמן לבטלה, ואם תשאלו מתי שיחקנו? הרי לכך נועדו ההפסקות בין השעורים ושעת הצהריים עד הגיענו הביתה. חיינו חיים מאושרים כי לא ידענו אחרת.
החל מגיל צעיר ידעתי כי מוטלת עלי אחריות לעזור כמיטב יכולתי להורי ואחר ארוחת הצהריים מיהרתי לשבת ולהכין את שעורי הבית, [בשיטת ה-אנ.דנ.דינו] שאלה כן ושאלה לא, ואם אפשר לדחות למחר – למה להכין היום? ואז הקפידה אימי שאחליף את בגדי ואלבש את מה שהוגדר אז- "שפיל הוייזן" כלומר בגדי עבודה אותם ניתן להכתים וללכלך.
והנה אני בא בשערי הגינה הגדולה ומה רבה העבודה. כאן נפרצה תעלת ההשקיה, כאן החלו לצמוח עשבי בר , ופה ממתינה המריצה לעמוס עליה עשב ירוק ועסיסי למאכל חיות המשק. ובפינה ממתין לו ברז הנחושת מחובר לצינור השקיה להגיר את מימיו לעבר הצמחים . לא ראיתי בכך עונש או עבודה קשה , מאחר ובדמיוני שיחקתי ב"מלחמה". המלחמה בעשבי הבר המאיימים לכבוש כל חלקה טובה ולמנוע ממני ומבני משפחתי את תנובת הגינה.
ומה רבים היו אויבי ומה ארוך ומתמשך היה המאבק בם. כל אחד בתורו ,כל אחד בעונתו, כל אחד והדרך בה יש להדבירו. עד מהרה פיתחתי שיטה איך להתגבר על עשבי הבר בגינה. מן החוץ כלפי פנים. חמוש במעדר חרמש וקלשון, מכסחת ומתחח תלת-שיני, כל אחד מהם וייעודו במאבק. נהגתי בם מנהג איפה-ואיפה וראשית לכל דאגתי למלא את המריצה שנועדה לעשבי המאכל של בעלי החי.
ראש וראשון לעשבים הרעים הרי היא היבלית המצויה שנודעה יותר בשמה הערבי- ה"אינג'יל" . צמח זה ממשפחת הדגניים שמינים ממנו הם החיטה, השעורה, הדשאים למיניהם, בגינה הוא פגע רע ואין די בקיצוצו סמוך לפני האדמה . סודו טמון בעומק הקרקע בצורת גבעול מעובה מתפצל בעל פרקים שכל אחד מהם יכול להצמיח עלים וגבעולים חדשים. ואם גם תתמיד להפוך ולתחח את הרגבים , כל עוד לא מוללת את הרגב ושלפת מתוכו את השורש הטמון בו, גם אז החצוף הזה מרים ראש כאומר הנני כאן. זהו מעדן שהעיזים היו לוחכות בכל פה יען כי הגבעולים המעובים מכילים מזון רב שהופך בתהליך העלאת הגירה למתוק ועסיסי.
אחיו לצרה הוא גומא הפקעים ,או בשמו הערבי- "סעידה". קיצצת בו בערב וכבר למחרתו מציץ עלה ואומר- בוקר טוב. עשב זה עדיף לתלוש אחד אחד, רצוי עם חלק הגבעול הלבן הטמון בקרקע באשר את פקעות שורשיו שצבעם כצבע האדמה לא תוכל להשמידם גם אם עין נץ לך. הוצאת הגבעול ממעבה האדמה מעניק לך כמה ימים של חסד. גיליתי שאם אני מרווה את הקרקע במים עבודתי נעשית קלה יותר. משקיע את ידי עד למרפקים ומחליק את האצבעות לאורך הגבעול ואז במשיכה אחת יוצא לו הצמח מן האדמה.
מה רבו העשבים למיניהם ולכל אחד מהם מטרה – להשתלט על הערוגה ולמנוע מצמחי הגינה להתפתח ולעלות. אין שם להם ואין תואר ורק אחת דתם להיעקר ולהפוך למזון טרי לחיות המשק.
ומי זה עולה ופורח ליד החלקה אם לא הזיפן המצוי ששמו הערבי –לוזקה ונשמע כמו קללה. ואת קיללתו חשנו אנו הילדים כל יום עת היה חוזר אבא מעבודתו , כשהוא לבוש באופנת אותם ימים – גרבי צמר ארוכות עד מתחת לברכיים שמלאו בשיבוליו של אותו הצמח. ואנו באצבעותינו הקטנות תלשנו את המלענים הדביקים מתוך סיבי הגרב, כי אחרת אי אפשר היה להוציאם , והכביסה רק גרמה להם להתחפר בעמקי הבד. אז מה אם מגרדות הידיים וריחה של הגרב המיוזעת אינו בדיוק "פרפום פריזאי", זה חלק מתפקידי הילדים ואין לשאול למה.
לא רחוק משולי השדה עולה ומגביהה ארכובית שבטבטית, צמח שאחיזתו בקרקע איתנה וגבעוליו נושאי עלים זעירים לכל אורכם . כשמו כן הוא- הגבעולים נדמים לשבטים, והרי בידך שוט או פרגול להניס חרגולים ,נמלים, לטאות ופרפרים, ושריקת השבטים ממלאת את האוויר. אך עיקרו של עניין הוא קשיחותו של הגבעול שמחזיק מעמד גם לאחר שימוש רב. צמח זה אחת דתו למות באחת ממיתות "בית-דין", דהיינו בשריפה יען כי בעלי החיים אינם חפצים בו למאכל.
עם עליית ראשוני מייסדי פתח-תקווה , בעמדם על הגבעה , נדמתה אדמת הסביבה כפורייה וירוקה. ולא העלו על דעתם כי מלחמה של ממש תתנהל על כיבושה והפיכתה לקרקע פורייה באמת אחרי אלפיים שנות גלות והזנחה. כתמי הירק שכיסו את האדמה מאופק לאופק היו של עשבי בר רעים עקשנים וקשים להשמדה. שני צמחים עיקריים פשטו במרחב- הינבוט וחילף החולות. לאחר ניסיונות עקרים להפטר מן הפגעים האלה, אימצו את השיטה הערבית של עבודת ה-"באחאר" שעיקרה חפירת תעלה ותיחוח האדמה ובעבודה ידנית להוציא ולהשמיד כל עשב ושיח שנתקלו בו. עומקה של החפירה היה כמטר אחד ובהדרגה כורסמה גדה אחת של התעלה תוך סינון האדמה . הייתה זו עבודת פרך של ממש שנטלו בה כתף ליד כתף יהודים וערבים כאחד. הצמח העיקרי שהושמד כך היה חילף החולות,לא לשווא זכה בשמו הסימפטי באשר שולי עליו היו חדים כסכינו של מוהל –החלף , או בשמו הערבי- חילפה. זקני הזקנים נשאו את צלקות החתכים על זרועם וידיהם והיו להם כ-תעודת כבוד.
ואם תשאלו –"מה לכם העבודה הזו"?, התשובה במבנהו של הצמח שרובו מסתתר בקרקע בצורת קנה שורש מעובה עשוי פרקים/ פרקים וכל פרק יכול לגדל ציצת שורשים וגבעול. והוא אכן עושה זאת ויוצר כיכרות ששום צמח אחר אינו יכול לגדול בם. אם עדיין חיים זקני החלוצים בינינו שאלו את פיהם ותשמעו אגדות והגדות על עבודת ה-באחאר.
הצמח השני שמלחמת חורמה הייתה בו הוא הינבוט. הינבוט הינו למעשה עץ, שורשיו מעמיקים חדור אל מעבה האדמה ועם בוא האביב עולים אל פני הקרקע אלפי גבעולים מכוסי עלים וקוצים שנלחמים אחד בשני על מנת לפרוח ולגדול לשיחים שאין רגל אדם או בהמה יכולים לעבור דרכם מבלי להיפגע. אין תואר והדר לו ופירותיו שהבשילו נעשים שחורים ונראים כמו תפיחות מעוותות . בחלק מהן מצאו נמלים מחסה והקימו קן ורק הוסיפו את עקיצותיהן לפגעי הצמח עצמו. הינבוט שונא צל וגדל רק בשמש מליאה ועם הזמן נעלם מן המטעים והכרמים וגדל רק בשוליים.
והיה ונשוב אל הגינה הביתית שם ממתינים לנו עשבים רעים נוספים כמו שני מיני סרפד. האחד גרוע ממשנהו – סרפד העלים הצורב וסרפד הכדורים. וכמו שנאמר במקורותינו- "זה נבלה וזה טריפה". לא אחת הייתה אימא צריכה למרוח על עקיצותיהם של הסרפדים משחה מרגיעה , כי אחרת היינו מגרדים את עורנו עד זוב דם. אך דע-עקא מיני העופות הגדלים בלולים אהבו את הסרפדים וגם הם היו לאחד ממיני העשבים שהקנו לחלמוני הביצים את צבעם הכתום העמוק שכה אהוב על מי שתיאבונו הוא בעיקר בעיניו.
ומי זה עולה מן הקרקע ומתחפש לצמח נוי אך בן-עוולה הוא שפגיעתו רעה והוא מגיח פתאום ועד שהשגחת בו כבר הספיקו שורשיו חדור עמוק והאחז באדמה. זה צמח הלנטנה שגבעוליו מכוסי קוצים קצרים קשים וחדים. פורח בשלל צבעים בגווני צהוב כתום ולאחר מכן מתנאה בפירות היוצרים כדורון מורכב מכמה עשרות פירות. צבע ירוק מבריק להם ונחשבים לרעילים. אך עם הבשלתם הופך צבעם שחור , הרעל נעלם וציפורי הגן חוגגות. משם לנביטת הצמח במקומות מפתיעים הדרך קצרה. את הלנטנה חייבים לעקור עם שורשיו אחרת לא עוברת תקופה ארוכה והוא מרים ראשו שנית.
איני חושב שישנו ילד שלא מכיר את צמח מקור החסידה הן בגרסתו הקטנה והן בזו הגדולה. גם הפרגים האדומים שהמוהל הצהוב שלהם הוא כתם שאינו יורד מן הבגדים. וכך גם את מיני הזמזומית ואת גבעולי שיבולת-השועל. לעתים הותרתי כמה מהם שיצמחו ויעלו כי את גבעוליהם החלולים הייתי לא אחת הופך במעיכה קלה לכלי נגינה משהו מעין חליל רועים רב-קני.
וכך לא רק עבודה קשה ובלתי נגמרת אלא גם שעשוע מזדמן שמלאו את שעות אחר הצהריים שלנו הילדים שגדלו בפתח-תקווה של שנות ילדותי.
נכתב על ידי דורון גיסין פתח-תקווה מאי, 2016
מקורות:
אתר האינטרנט "צמח השדה"
ויקיפדיה
זכרון וידע אישי.
הגולשים מוזמנים ליצור קשר עם דורון leadorgsn
ו/או להגיב על הכתבה במשלוח למייל האתר , אנו נעלה את התגובה לאתר