"ורד הוא ורד הוא ורד." שפת הפרחים הוויקטוריאנית הינה שפת ביטוי ששימשה להעברת מסרים רומנטיים, בתקופה הויקטוריאנית היא היתה פופולארית מאוד
השפה איפשרה לבטא רגשות שלא היה מקובל לבטאם מילולית. בשפה זו, לכל פרח או צירוף של פרחים הייתה משמעות ספציפית. השימוש בשפה נעשה לרוב באמצעות זרי פרחים קטנים שניתנו כמתנות והיו אביזר אופנתי פופולרי באותה תקופה.
פרחים חיים לא היו האמצעי היחיד לשימוש בשפה. לעתים נעשה שימוש בתמונת הפרח, ובפעמים אחרות שולבו שמות הפרחים בטקסטים אמנותיים או במכתבים.
רקע היסטורי
לאורך אלפי שנים היה מקובל לתת משמעות למיני פרחים. השימוש ב"שפת פרחים" היה מוכר בתרבויות מסורתיות ברחבי אירופה, אסיה והמזרח התיכון.
צמחים ופרחים שימשו כסמלים ומטפורות גם בתנ"ך - במיוחד כנושאי מסר של אהבה או במשמעות של נאהבים (שיר השירים) וגם כן כסמל לישו בברית החדשה. סופרים רבים
ויליאם שייקספיר שייך משמעויות סמליות לפרחים בכתביו, במיוחד במחזה "המלט, נסיך דנמרק",(אופליה מזכירה ומסבירה את המשמעות הסמלית של פרחים שונים, ביניהם אמנון ותמר, רוזמרין רפואי, שומר פשוט, חינניות וסיגליות.)
גם ג'יין אוסטין, שרלוט ואמילי ברונטה וסופרת הילדים פרנסס הודג'סון ברנט, כמו גם אחרים, השתמשו בשפת הפרחים בכתביהם. שייקספיר השתמש במלה "פרח" יותר ממאה פעמים בסונטות ובמחזות שכתב., בספר "The Thirteen Problems" של אגאתה כריסטי, נעזרת מיס מארפל בידיעותיה בשפת הפרחים כדי לפענח תעלומה. התרגום העברי לספר יצא תחת השם "תעלומת שלוש-עשרה המדרגות".
במהלך המאה ה-19 התעורר באנגליה הוויקטוריאנית ובארצות הברית עניין מחודש בשפת הפרחים.
בחצר הסולטאנים בקונסטנטינופול הייתה אובססיה לפרחי צבעונים, לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-18.
השימוש הויקטוריאני בפרחים כשפת סתרים פרח לצד העניין הגובר בבוטניקה.
בראשית המאה ה-19 הופיעו באירופה חיבורים ראשונים שקשרו בין פרחים מסוימים להגדרותיהם הסמליות. בשל ההתעניינות הגוברת בתחום, הודפסו לאורך המאה ה-19 מאות מהדורות של ספרים (מגדירים פרח=רגש) שעסקו בשפת הפרחים באירופה (במיוחד באנגליה ובצרפת), בארצות הברית ובדרום אמריקה.
כמעט כל פרח היה בעל הקשרים ומשמעויות רבים. במשך הזמן, נוצר קונצנזוס באשר למשמעות של מספר פרחים פופולריים. ההגדרות והמשמעויות שיוחסו לכל פרח נגזרו בדרך כלל מן המראה או ממחזור החיים של הפרח עצמו.
הגדילה לעשות הסופרת ונסה דיפנבאו בספר " שפת הפרחים" שבה שוזרת פרחים בשם ויקטוריה מצליחה להתאים "ולתקן" ע"י שזירת פרחים יחודית זו את מאווייהם וחסרונותיהם של זוגות ובמיוחד בטקסי נישואין ובחיי היומיום.
בסוף הספר ישנו מילון עשיר ממנו נשאבו הידיעות על שפת הפרחים הרשומות המשך .
קריאת המילון תאלץ אתכם להסתכל על פרחים באופן שונה לגמרי, ולברר את משמעותם לפני קניה.
אז עכשיו כשאתם כבר סקרנים הנה מספר טעימות על קצה המזלג שימו לב, ישנן הפתעות .
טחב- אהבת אם
אוהבי הלוונדר- הידעתם שלוונדר מצביע על אי אמון?
פעמונית - הכרת תודה,
ציפורן אדומה - ליבי נשבר,
מנטה -תחושת חמימות
צבעוני -הצהרת אהבה
יערה -מסירות
אסתר - סבלנות
ורדים אדומים - אהבה ומשמעויות אחרות גם כן
הורד מגיע במספר צבעים וכל צבע מסמל משהו אחר:
הורד הורוד - סמל לחברות
הורד האדום - סמל לאהבה בוערת.
ורד לבן בשילוב עם ורד אדום, מסמלים אחדות,
ורד הלבן בפני עצמו - הוא סמל לטוהר ולתום.
ורד צהוב הוא דווקא סימן לקנאה וניאוף!
פרח היסמין - לחינניות ולאלגנטיות
גלדיולות -משדרים אופי וכוח
סחלב וההיביסקוס- יופי עדין
החרצית מגיעה בשלל צבעים:
חרצית לבנה - אמת,
חרצית אדומה – שיתוף
חרצית צהובה – הערצה נסתרת
פרח הקיסוס - לנאמנות נצחית
אירוס הוא – השראה
בגוניות משדרות מחשבות עמוקות,
פרח הציפורן – משמעותו משתנה בהתאם לצבע:
ציפורן לבנה- מסמלת זיכרון
צהובה – עידוד
ורודה – הוקרת תודה
מפוספסת – סירוב.
אם אתם חפצים בזר שמשדר גלאם, בחרו בצפורן האדומה.
פריחת התפוז היא סמל לפוריות
לילך – לאהבה ראשונה.
ורבנה – התפללו עלי...
ציפורני חתול - יגון.
נורית – כפיות טובה
ער אציל – לא אשתנה אלא במותי
חיטה- שגשוג
נימפאה- טוהר לב בן-חרצית
– אני מכריז/ה מלחמה נגדך
חמנית מצויה- עושר כוזב (?)
נראה אתכם מביאים זר חמניות לאחר קריאת כתבה זו