השקד המצוי Prunus dulcis, שייך למשפחת הוורדים (Rosaceae). למשפחה זו כ 100 סוגים וכ-4800 מינים. מעמדה הסיסטמטי של משפחה זו נתון במחלוקת והחלוקה של המשפחה לסוגיה שונה בהתאם לחוקרים השונים. תפוצת הסוג משתרעת באזור הים התיכון ובאסיה התיכונית עד מרכז סין.
בארץ מוכרים 5 מיני שקד שהנפוץ ביניהם הוא השקד המצוי. צמחי השקד הפורחים בארץ הם חלק מהמרכיב של החורש הטבעי בגליל, הכרמל ובשומרון, חלקם כנראה מכלואים, ומכלואים חוזרים בין שקד תרבותי לבין שקד-הבר.(1)
בארץ קיימים 4 מינים נוספים: שקד-קטן עלים (Prunus korschinskiii), שהוא צמח קטן יותר מן השקד המצוי, מגיע לגובה של 5 עד 8 מטר בממוצע. מין זה הוא בעל פרחים קטנים משל השקד המצוי וגדל בבתי גידול יובשניים (2) וכנראה קיימים מכלואים בינו ובין השקד המצוי.
שקד מזרחי, מין נדיר בגליל העליון, בעל עלים מאפירים ושעירים. שקד ערבי, מן השומרון והחרמון, שיח נמוך בגובה כ 1-2 מטר . שקד הרמון הוא מין אנדמי נדיר, שתואר לראשונה על-ידי פרופ' אבינועם דנין. הוא נמצא בנחלים באזור מצפה רמון והר הנגב, זהו עץ שגובהו מגיע ל6 מטר (3).
פרח השקד המצוי, נכון, דו -מיני, יש לו 5 עלי כותרת לבנים או ורודים ו5 עלי גביע, 30-10 אבקנים ושחלה עילית. לשקד צופנים פלורליים בבסיס תושבת הפרח (תמונה מס' 1), וצופנים אקסטרפלורלים, כלומר מחוץ לפרח, בשולי העלים. משך פריחת הצמח כולו נמשכת כ 3-2 שבועות. מיני שקד הבר או פליטי התרבות של השקד וכן רוב הזנים התרבותיים הם עקרים עבור אבקת עצמם ((4.
צמחי הבר של השקד הם בעלי פרי מר המכיל אמיגדלין (גליקוזיד אמיד) ואילו צמחי התרבות של אותו מין הם בעלי פירות מתוקים מופחתי אמיגדלין. האמיגדלין שבפירות שקד הבר מתפרק בזמן לעיסת הפרי ומשחרר את הרעל החריף ציאניד הפוגע בכל מי שאוכל את הפרי.
השקד המצוי פורח בארץ בתקופת החורף, מאמצע ינואר עד תחילת מרץ, זו תקופה מאוד לא יציבה מבחינה אקלימית משופעת בגשמים, ברוחות החזקות, בימים מעוננים וכן בטמפרטורות נמוכות יחסית, אלה ימים בהם הפעילות של החרקים מאוד מוגבלת.
בדרך כלל צמחים הפורחים בחורף וחשופים לגשם מצוידים במנגנונים מורפולוגיים ופיסיולוגיים המגנים על הפרח מפני פגעי האקלים ומאפשרים האבקה והפרייה. מנגנונים כאלה הם: עמדת-פרח-הפוכה המונעת הרטבת האבקנים בימי גשם, (רקפת-מצויה וגביעונית-הלבנון), עמידות גרגירי האבקה נגד הרטבתם במי-גשם (בצלצייה-ארצישראלית ונרקיס סתווי) ( 5) יכולת האבקה עצמית בהיעדר מאביקים או במיעוטם (6), סגירת הפרח בעת עננות, משך פריחה ארוך של הפרח (7).
אמיר מיכאל (4) שחקר את דרכי ההתמודדות של השקד עם סביבתו העוינת מצא כי פרח השקד חי כ 5-4 ימים, הפרחים אמנם חשופים לתנאי החורף, אולם מאבקי הפרחים נפתחים באופן הדרגתי כך שבימי גשם, חלקם נשאר סגור ומגן על האבקה הרגישה, ואילו גרגרי האבקה שנרטבו מאבדים רק חלקית את חיוניותם.
השקד פורח בעיצומו של החורף ומשמש מקור צוף חשוב עבור דבורי הדבש בעונה מעוטת הפריחה זו. אולם מתברר שצוף פרחי השקד אינו מזון מועדף עבורן, וכאשר מופיעים מיני פרחים אחרים המציעים צוף, כמו החרדל הלבן (בעמק יזרעאל) הן מעדיפות אותם. השקד מואבק בעיקר על ידי דבורי דבש אך גם על ידי דבורים יחידאיות כמו מדרונית (אנטופורה, (תמונה מס' 2) אוסמיה (תמונה מס' 3) ואנדרנה (תמונה מס' 4) .
עידית לונדון (8) מצאה שצוף השקד וגרגרי האבקה עשירים באמיגדלין הרעיל לדבורים. קיימת סברה (9) שחומר זה עשוי להרחיק מבקרים לא רצויים מהפרחים בעוד דבורי הדבש יכולות להתמודד עם ריכוזים נמוכים של רעל זה. התוצאה היא שדבורי הדבש נאלצות לסבול את תכולת האמיגדלין בצוף, משום שאין מקורות צוף אחרים.
למרות הנתונים האקלימיים המגבילים את פעילות החרקים ולמרות רעילות הצוף והאבקה, מצליח השקד לפרוח ולייצר פירות וזרעים פוריים. הצלחת השקד נובעת כנראה מכמה סיבות: א. פתיחת המאבקים היא הדרגתית וכאשר יורד גשם על הפרחים הוא אינו פוגע בכל המאבקים שלהם, ב. איבוד יכולת הנביטה של אבקה שנרטבה הוא חלקי, ג. מיעוט יחסי של פריחת צמחי הבר המתחרים על המאביקים. כל הגורמים האלה מביאים לידי כך שבכל זאת חרקים הפעילים באותה עונה, אף שהם מעטים, נמשכים אל פרחי לשקד מחוסר ברירה.
מתוך מחקר שנערך בעמק יזרעאל (10) ונמשך 15 שנים, נמצא כי קיימת הסתברות גבוהה יחסית שבמהלך פריחת השקדים יהיו מספר ימים המהווים "חלון הזדמנויות" בו חברו יחד, ימי שמש ללא גשם, טמפרטורה גבוהה מ-14 מעלות ועוצמת רוח נמוכה. ימים ספורים שכאלה נוחים לפעילות דבורי הדבש ודבורים יחידאיות ובכך גם לביצוע ההאבקה.
ספרות:
1.
Zohary, D. and Hopf, M. 1988 Domestication of plants in the old world. Oxford Science publications.
2.
זהרי, מ. 1957 עולם הצמחים. עם עובד: תל אביב.
3.
דנין, א. 2010 שקד הרמון. צמחיית ישראל ברשת.
4.
מיכאל, א. 1994 התאמות השקד המצוי לפריחת חורף. עבודת MSC, אוניברסיטת תל –אביב.
.5.
Zeroni, M. and Galil, G.1965 Pollen germination inhibitory substance in the anther of Androcymbium palaestinum. Bot. Society of Israel .Vol.14.
6.
גליל, י. 1963 ההאבקה העצמית וההאבקה הזרה בפרחים. טבע וארץ 5
7.
Dafni, A.1993.Autumnal and winter pollination adaptations under Mediterranean condition. Bocconea, 5:171-181
8.
לונדון, ע. 2001 תחרות על האבקה בין שקד תרבותי (Amigdalus communis L) לבין פרחי בר. עבודת MSc אוניברסיטת תל-אביב.
9.
Singaravelan, N., Nee'man, G., Inbar, M. and Izhaki, I., 2005. Feeding responses of free-flying honeybees to secondary compounds mimicking floral nectars. Journal of Chemical Ecology, 31: 2791-2804.
10.
Eisikowitch, D., Gat, Z., Karni, O., Chechik, F. and Raz, D. 1992. Almond blooming under adverse conditions, a compromise between various forces. In MEDECOS VI: Proceedings of the 6th International Conference on Mediterranean Climate Ecosystems : "plant-animal interactions in Mediterranean type ecosystems", Thanos, C.A. editor. Maleme, Crete (Greece)