מחקרים ארכיאולוגיים מראים כי סכרת היא מחלה "צעירה" יחסית. בהשוואה לממצאים המוכיחים השפעות של מחלות אחרות קדומות ממנה בהרבה. נראה כי העדות הקדומה ביותר של מחלת הסכרת נמצאה בממצאים אודות אדם שמת בגיל 61 במצרים העתיקה בטווח השנים שבין 2050-1911 לפה"ס. בהמשך לכך, כתב פפירוס שנקרא Ebers papyrus מתעד אדם חולה בסכרת בסביבות 1530 לפה"ס.
למרות זאת, זו המחלה התשיעית מבחינת גורמי התמותה האנושים בימינו. בשנת 2021 היו בעולם כ- 529 מיליון בני אדם סוכרתיים, שהם 6.1% מהאנושות, והצפי של ארגון הבריאות העולמי הוא שבשנת 2050 יהיה 1.31 מיליארד סוכרתיים, שיהיו מעל 10% מכלל בני האדם. מעבר לסבל העצום של החולים ומשפחותיהם, המשמעות של סטטיסטיקות אלה היא עומס כלכלי שהיה 490 מיליארד דולר אמריקני בשנת 2020, ושצפוי לעלות ל- 561 מיליארד בשנת 2030.
חשוב לזכור שכל התרופות הסינתטיות של סכרת, שחלקן מוצלחות יחסית בוויסות רמות הסוכר בדם, אינן מונעות את המחלה ואינן מביאות לריפויה, אלא מטפלות בתוצאות שלה, ולכן על החולה ליטול אותן כל חייו. בנוסף לכך, גם לבטוחות ביותר שביניהן, יש תופעות לוואי שליליות, תגובות בין-תרופתיות קשות במקרה שהחולה נוטל תרופות אחרות, עלות גבוהה יחסית, ומקור זיהום למי התהום ולקרקע במקרה שהן מגיעות לסביבות אלה ללא טיפול.
לסיום חלק זה, יש לציין כי סכרת עלולה להביא לשלל מחלות קטלניות למערכת הלב והדם, מערכת השתן, הרגליים ומערכת המין.
הפעילות האנטי-סוכרתית של "עשרת הגדולים", עשרת צמחי התרבות הנצרכים ביותר ע"י אוכלוסיות המזרח התיכון, איננה חזקה במיוחד בהשוואה לצמחים שרובם צמחי תרבות כגון שום, גרגרנית החילבה (ג. יוונית) וזית (תמצית עלים). אבל בין צמחי הבר שאינם נכללים עם "עשרת הגדולים", גדלים בארץ צמחים בעלי פעילות אנטי-סוכרתית גבוהה כמו עוזרר קוצני, רגלת הגינה, גדילן מצוי, ושיזף מצוי.
מבין "עשרת הגדולים" לשומר פשוט יש פעילות אנטי-סוכרתית גבוהה בהשוואה לשאר הצמחים בקבוצה זו ובכלל. פעילות זו מיוחסת בעיקר לשני חומרים: trans-Anethole , α-Pinene שהנוסחאות הכימית שלהם מוצגות באיור מס' 1. הצמח "המאכזב" בעשירייה הזו היא רקפת מצויה, שאינה מוזכרת ברפואה העממית, וגם לא מצאנו פרסום אחד של מחקר מודרני, המעידים על פעילות אנטי-סוכרתית של צמח זה, למרות שהוא מכיל חומרים בעלי פעילות מובהקת כזו דוגמת Peonidin-3-O-glucoside שהנוסחה שלו מוצגת באיור מס' 2.
כתבה זו היא סיכום של מאמר של המחבר, כך שכל המעוניינים ללמוד על נושא הכתבה בהרחבה, מוזמנים לקרוא את המאמר עצמו:
Azab, A., Top Edible Wild Plants of Eastern Mediterranean Region. Part III: Antidiabetic Activity
European Journal of Medicinal Plants, 2023, 34, 84-107
DOI: 10.9734/EJMP/2023/v34i91160