עשב רותמי רב-שנתי קירח, גבוה (עד 2 מ') וריחני.
מנהל משק-מים חסכוני בדומה לרותם: משיר בקיץ את עליו, אך לא נכנס לתרדמה, אלא ממשיך להטמיע בעזרת כלורופיל ופיוניות בגבעוליו. הגבעולים ארוכים, ירוקים וגמישים, מסתעפים בזוית חדה.
כל חלקי הצמח מדיפים ריח עז של אניס, והוא משמש כתבלין רב-גוני: עלים צעירים משמשים לתיבול הפת כשהם חיים או מטוגנים בשמן, וכן לתיבול סלטים. תמצית מהצמח מקובלת לתיבול משקאות (ערק כולל טעם וריח של אניס שמקורו בשומר או בצמחים אחרים עם אותו ריח). בזרעים משתמשים לתיבול לחם בשעת אפייתו ולשאר דברי מאפה. תמצית מן העלים מבושלת בסוכר נותנת טעם ליקוריש ל"סוכריות-שדה".
הצמח מכיל רעלים חריפים המזיקים לחרקים ומגינים עליו בפניהם, אך אינם מזיקים ליונקים. בקיץ, כשהשומר בולט בשטח כאחד הצמחים המעטים השומרים על רעננותם וירקותם, נמצא פרטים רבים של שומר מכורסמים קשות על-ידי צאן ובקר. גם בין החרקים יש מעטים שלמדו להתמודד עם רעילותו של השומר, ואפילו להפוך רעל זה למגן עליהם בפני טורפיהם. ביניהם בולט בססגוניותו הנפלאה הזחל של הפרפר זנב-הסנונית.
בחורף מצמיח השומר עלים גזורים-מנוצים 2–4 פעמים לאונות דקיקות.
פורח זמן רב, מן האביב ועד סוף הקיץ ואף בסתיו. התפרחת סוכך מורכב, ללא עלי-מעטפת. הפרחים דו-מיניים, קטנים ומרובים, ערוכים בסוככים בדלילות.
מואבק על-ידי זבובים וצרעות.
הפרי דמוי-ביצה עד מוארך, אורכו 7 מ"מ, רוחבו 3 מ"מ ועוביו כרוחבו.
שכיח, גדל בבתה ובשדות-בור, אך גם בגדות-נחלים, בשולי-דרכים ובשאר בתי-גידול מופרעים. מופיע בכל אזורי הארץ מבאר-שבע וצפונה.
הצמח מקובל ברפואה העממית אצל ערביי הארץ נגד נזלת, צרידות, הפרעות בעיכול, דלקות עיניים, טעם רע בפה ועוד, וכן כסם ממריץ ומעורר.
זנים תרבותיים מגדלים למטרות שונות, לאחרונה מקובל בארץ במיוחד זן שבסיסו תָּפוּחַ כבצל וטעמו טעם אניס מתון ומעודן, והוא מיועד לאכילה טרי ובסלט.
בסוג 5 מינים, בארץ מין יחיד.
כתב מייק לבנה