משפחת הלבניים   Styracaceae

משפחת הלבניים בסדרת האברשאים (Ericales, שבה גם רקפתיים, אברשיים ועוד 19 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), כוללת 12 סוגים וקרוב ל-120 מינים. המשפחה התפתחה בעידן האיאוקן (Eocene, לפני כ-45 מיליון שנה) ותפוצתה משתרעת באזורים הממוזגים-חמימים והטרופיים, בעיקר באמריקה, דרום-מזרח אסיה ודרום אירופה.
המשפחה קרויה על שם הסוג הגדול שבה, לבנה, המונה קרוב ל-90 מינים. השם לבנה הוא שם תנ"כי: "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח" (בראשית ל', ל"ז), אולם זיהוי הלבנה המקראי אינו ברור. הבוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל אפרים רובינוביץ' (הראובני) חידש את השם לעץ המוכר לנו כיום כלבנה רפואי, בעקבות שמו הערבי (לִבְּנֶה) וכך הופיע בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו", שראה אור בשנת תרע"ז (1917). שמו המדעי של הסוג, Styrax (ומכאן שם המשפחה, Styracaceae), הוא שם יווני קדום ללבנה הרפואי, שמקורו ככל הנראה אף הוא בשפה הערבית (או בשפות שמיות אחרות) - אסת'יראק.  בלשנים אחדים מעריכים כי ההיפך הוא הנכון ומקור השם הוא ביוונית ומשם חדר לשפה הערבית והוא מן הפועל היווני storeo - "לפזר", ומאזכר טיפות, המתפזרות מן העץ.
הלבניים הינם עצים, או שיחים, נשירים, או ירוקי-עד, על-פי רוב עטויי שערות כוכביות, או קשקשים. העלים מסורגים, פשוטים, בעלי-פטוטרות, חסרי עלי-לוואי. שולי הטרפים תמימים, או משוננים כמשור, לעתים-רחוקות מחולקים לאונות. התפרחות אשכולות, או מכבדים, בחיקי עלים, או בקצות הענפים, לעתים הפרחים בודדים. הפרחים נכונים, דו-מיניים, באחדים ממיני הלבנה הם חד-מיניים ואז הצמחים דו-ביתיים נקביים - פרחים דו-מיניים ערוכים על פרט יחיד ופרחים נקביים בלבד ערוכים על חלק מהפרטים. הלבניים הינם מואבקי-חרקים, בעיקר דבורים. הגביע פעמוני, דמוי-חרוט, צינורי, או דמוי-כוסית, בן 5 אונות, לעתים זעירות, או ללא אונות. הכותרת לבנה, לעתים ורודה, או צהובה, בת 5 אונות, מאוחות בבסיסן. מספר האבקנים כמספר אונות הכותרת, לעתים כפול מהן, יוצאים מבסיס הכותרת בדור אחד, זיריהם שטוחים, על-פי רוב אורכם שווה, מאוחים בבסיסם לצינור. המאבקים בני 2 לשכות, משחררות אבקה כלפי מרכז הפרח, דרך סדקי-אורך. השחלה תחתית, או תחתית למחצה, עשויה 4-2 עלי-שחלה, היוצרים 4-2 מגורות, המצטררות לכדי מגורה יחידה בחלקה העליון של השחלה, בכל מגורה ביצית אחת עד מספר ביציות (לרוב 9-4). דפנותיה החיצוניות של השחלה מאוחות לצינור הפרח, לפחות בחלקה התחתון, אך לעתים לאורך רוב השחלה. מן השחלה עולה עמוד-עלי יחיד, עדין, הנושא בראשו צלקת כיפתית או מחולקת עדינות ל-4-2 אונות. במינים בהם יש פרחים חד-מיניים נקביים, קיימים בפרח אבקנים מנוונים (סטמינודים). הפרי ענבה, בית גלעין, כנפית, או הלקט, שכבת הפרי החיצונה (אקסוקרפ) בשרנית, או יבשה.  בפרי 4-1 זרעים חומים, ביצניים עד כדוריים, לעתים מכונפים, לעתים קרובות הטבורית (מקום חיבור הזרע לדופן השחלה, הנראה כצלקת) רחבה, עתירי אנדוספרם. העובר זקוף, או כפוף מעט, הפסיגים פרושים, או גלולים.
בישראל מיוצגת המשפחה ע"י מין יחיד, לבנה רפואי, המצוי בחורשים מהרי יהודה ועד צפון הארץ.

כתב: דרור מלמד

מקורות:

1. Feinbrun-Dothan, N. (1978). Flora Palestina, Part Three, p. 12
2. Fritsch, P.W. Flora of North America, Vol. 8, p. 339, online
3. Fritsch, P.W.  (2004). Styracaceae. In: Kubitzki, K. (Ed) The Families and Genera of Vascular Plants, Vol. 6, pp. 434-442, Springer-Verlag, Berlin
4. Huang, S. & Grimes, J.W. Flora of China, Vol. 15, p. 253, Online
5. Nicolson, D.H. & Steyskal, G.C. (1976). The Masculine Gender of the Generic Name Styrax Linnaeus (Styraceae), Taxon, Vol. 25, pp. 581-587
6. Stevens, P. F. (2001 onwards). Angiosperm Phylogeny Website. Version 12, July 2012
7. Watson, L., and Dallwitz, M.J. (1992 onwards). The families of flowering plants: descriptions, illustrations, identification, and information retrieval. Version: 8th December 2015. Styracaceae Dum. Online Version
8. פינברון-דותן, נ. ודנין, א. (1998). המגדיר לצמחי בר בישראל. כנה, ירושלים