משפחת המורינגיים בסדרת הצלפאים (שבה גם סלודוריים, רכפתיים, צלפיים, באשניים, מצליבים ועוד 11 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), היא משפחה קטנה, שבה סוג אחד, מורינגה (Moringa) ובו 4 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-65 מיליון שנה ותפוצת מיניה משתרעת מהודו, דרך חצי האי ערב לאפריקה ומדגסקר.
השם מורינגה (בהיגוי Muranga, Moringo, או Muringa) הוא שם מקומי בשפות ההודיות (טמילית) לעץ המורינגה ומכאן שם המשפחה.
המורינגיים הם עצים נמוכים, או שיחים, נשירים. חלקם שיחים עדינים וחלקם חסונים. השורשים מעובים לפקעות. בגזע ובליבה עוברות תעלות שרף צמיג. הליבה מכילה תאי מירוזין (myrosine cells) ובהם אנזים, מירוזינאז, שלו תפקיד בהגנה נגד מזיקים, על-ידי הפיכת גלוקוזינולאטים שונים בתאי הצמח לרעלנים. לעלים ולשורשים ריח בלתי-נעים. העלים מסורגים, מנוצים פעמיים-שלוש לעלעלים ביצניים, או מוארכים, נגדיים, או מסורגים, כשציר העלה מסתיים בעלעל קיצוני. שולי העלעלים תמימים. עלי-לוואי, אם קיימים, מצומצמים לכדי בלוטות בבסיס הפטוטרת. התפרחות מכבדים צפופים, שעירים, בחיקי-עלים. בבסיס התפרחות מצויים חפים. הפרחים בעלי-סימטריה דו-צדדית, דו-מיניים. העטיף ושאר אברי הפרח עולים מצינור פרח קצר מאוד שבסיסו מצעית דיסקתית. העטיף כפול, עשוי 5 עלי-גביע, מאוחים ויוצרים צינור גביע נשיר, אונותיו דמויות עלי-כותרת, בלתי-שוות ו-5 עלי-כותרת, אף הם בלתי-שווים בגודלם, לבנים, לעתים מאדימים, בדרך כלל העלה הקדמי הוא הגדול ביותר, שני העלים הצדדיים נטויים כלפי מעלה ושני העלים האחוריים קטנים יותר. בפרחים 5 אבקנים, זיריהם מפורדים, ארוכים, בלתי שווים באורכם, נושאים מאבקים בני לשכה אחת, המפזרת אבקה דרך סדקי אורך. האבקנים ערוכים לסירוגין עם 5 אבקנים מנוונים (סטמינודים), שזיריהם קצרים יותר והם חסרי מאבקים. השחלה עילית, נישאת על גבעולון (גינופור), עשויה 3 עלי-שחלה, היוצרים מגורה אחת, שבה ביציות רבות, המסודרות ב-2 טורים. מן השחלה עולה עמוד-עלי אחד, נושא בראשו צלקת זעירה. הפרי הלקט מעוצה, מוארך, המסתיים לעתים במקור, נפתח ב-3 קשוות ובו זרעים גדולים, רבים, חסרי-אנדוספרם, לעתים מכונפים. העובר זקוף, מפותח ולו 2 פסיגים עבים.
מורינגה מכונפת (M. oleifera), מגודלת כצמח חקלאי בארצות הטרופיות ומשמשת כמקור מזון חיוני לבני-אדם ובעלי-חיים. פריה אכיל לאחר בישול, עלי העץ עשירים בחלבון, השורשים הטחונים משמשים כתבלין ומזרעיה מפיקים שמן המשמש בתעשיית התמרוקים.
המורינגיים מיוצגים בישראל על ידי מורינגה רותמית, הגדלה לאורך הבקע הסורי-אפריקני. היא נדירה למדי ונחשבת צמח "אדום", הנמצא בסכנת הכחדה, כשהאיום העיקרי על הישרדות הפרטים הוא סכנת התייבשות כתוצאה מבצורת ממושכת.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
