משפחת הסימרוביים בסדרת הסבוננאים (Sapindales, שבה גם אלתיים, ביברשטניים, אזדרכתיים, פיגמיים, ימלוחיים, סבונניים ועוד 2 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), כוללת יותר מ-15 סוגים ויותר מ-100 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-50 מיליון שנה ותפוצת מיניה משתרעת בעיקר באזורים הטרופיים בחצי כדור-הארץ הדרומי, אולם חלק מן המינים גדלים באזורים הממוזגים ברחבי העולם.
המשפחה קרויה על שם הסוג שאינו גדל בישראל, סימרובה (Simarouba), שקיבל את שמו משפת הילידים בגיניאה.
הסימרוביים הינם עצים או שיחים. לגזע טעם מר. העלים מסורגים, לעתים נגדיים, מורכבים-מנוצים או פשוטים. לעתים קיימים עלי-לוואי. התפרחות אשכולות, או מכבדים בחיקי-עלים. הפרחים קטנים, נכונים, דו-מיניים, או חד-מיניים ואז הצמחים דו-ביתיים - פרחים זכריים ופרחים נקביים ערוכים על פרטים שונים. הסימרוביים מואבקי-חרקים. הפרחים מלווים בחפיות. העטיף כפול, עשוי 7-3 עלי-גביע ו-7-3 עלי-כותרת. מספר האבקנים כמספר עלי-הכותרת והם ערוכים לסירוגין ביניהם, או שמספרם כפול (לעתים האבקנים מרובים). זירי האבקנים מפורדים, לעתים-קרובות בבסיסם תוספתן קשקשי. המאבקים מוארכים, בני 2 לשכות, מפזרות אבקה דרך סדקי אורך. בבסיס האבקנים קיים בדרך-כלל צופן. השחלה עילית, לעתים נישאת על גבעולון (גינופור), עשויה 6-2 עלי-שחלה מפורדים, היוצרים מגורות כמספרם, בכל אחד 2-1 ביציות. מכל עלה-שחלה עולה עמוד-עלי הנושא צלקת. בדרך-כלל 5-1 פרודות חד-זרעיות מבשילות מכל פרח, לפרי דמוי-בית-גלעין או כנפית. העובר זקוף, או כפוף, לעתים מכיל אנדוספרם ולו 2 פסיגים עבים.
הסימרוביים נחקרים במשך שנים ארוכות לתכולת הכימיקלים שבאברי הצמחים ועשרות רבות של מטבוליטים משניים בודדו ממיני המשפחה. אלה כוללים אלקלואידים, טרי-טרפנים, סטרואידים, קומארינים, אנטרא-קינונים, פלבונואידים ועוד. קבוצת מטבוליטים הנקראת קווסינואידים (על שם הסוג Quassia) ייחודית לסימרוביים ועשויה לפיכך לשמש סמן טקסונומי. גזע הסוג Quassia מכיל את אחד החומרים המרים ביותר שבנמצא, Quassin, ומשתמשים בו כקוטל חרקים טבעי, להדברת זחלי יתושים במקווי מים וכתכשיר עממי לטיפול בכינים וטפילים אחרים. כמו כן משתמשים בחומר כחומר טעם במשקאות מרירים וכתבלין לבישול. בתכשירים שהוכנו מגזעי הסוג Simarouba, הגדל באמריקה הטרופית, השתמשו בתחילת המאה ה-18 לטיפול במגפת דיזנטריה בצרפת והילידים באמריקה חולטים ממנו שיקוי לטיפול במחלות מגוונות.
בישראל מיוצגים הסימרוביים על-ידי מין אחד, אילנתה בלוטית, אשר הובאה לארץ כעץ נוי, שנשתל בשדרות ובגינות בירושלים בשנות ה-60 של המאה הקודמת. זהו מין פולש אגרסיבי שהחל את פלישתו באזור ירושלים ומצוי כיום כפליט תרבות באתרים רבים במרכז וצפון הארץ. עלי האילנתה משחררים חומר כימי, המונע נביטת מינים מקומיים ברדיוס של כ-5 מטרים מסביב לעץ (אללופתיה) ובשילוב עם הצל שמטיל נופה צפוף-העלווה ומערכת השורשים היעילה שלה, היא דוחקת את הצומח המקומי שבסביבתה.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
