משפחת האפרוריתיים בסדרת הציפורנאים (Caryophyllales, שבה גם חיעדיים, ירבוזיים, צבריים, ציפורניים, לילניים, עפריתיים, ארכוביתיים, רגלתיים, אשליים, פיטולקיים, פרנקניים ועוד 17 משפחות חסרות נציגים בבר בישראל), כוללת 10 סוגים וכ-60 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-50 מיליון שנה ותפוצת מיניה משתרעת באזורים הטרופיים ובאזורים הממוזגים, שבהם אקלים חם. המיצוב הטקסונומי של מיני המשפחה בעייתי. על-פי הרשימות הטקסונומיות הוותיקות, היו האפרוריתיים חלק מהחיעדיים, הלילניים או הפיטולקיים, אולם מחקרים מולקולאריים שנערכו בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת הראו כי היא משפחה נפרדת. בעבר היה נהוג לכלול בה סוגים נוספים שאינם נכללים באפרוריתיים כיום, כגון שרוכנית. ישנן גם כיום רשימות טקסונומיות חשובות הכוללות סוג זה באפרוריתיים, אולם ברוב הרשימות נכלל הסוג שרוכנית בציפורניים.
שם המשפחה העברי קרוי על שם הסוג אפרורית, שם שהופיע לראשונה בשנת 1931 (תרצ"א), במגדיר הצמחים העברי הראשון מאת איג, זהרי ופינברון. שמו המדעי של הסוג, Glinus, מיוונית: Glinos - "מיץ מתוק", שימש על ידי חוקרי הטבע, היווני תיאופרסטוס (Theophrastus, תלמידו ויורשו של אריסטו, 287-371 לפנה"ס) והרומי פליניוס (Gaius Plinius Secundus, 23-79), לשמו של עץ האדר (Maple), שלו שרף מתקתק. השם הושאל לצמח המוכר לנו כאפרורית ע"י הטקסונום לינאוס (Carulus Linnaeus, 1707-1778), שתיאר את הסוג בשנת 1753. שם המשפחה המדעי, על שם הסוג שאינו גדל בישראל, Mollugo (ומכאן Molluginaceae), מלטינית: mollis - "עדין", בתוספת הסיומת הנקבית ugo (כלומר: "עדינה").
האפרוריתיים הינם עשבים חד-שנתיים, או רב-שנתיים, לעתים-רחוקות שיחים, על פי רוב שרועים ומסועפים. אברי הצמח לעתים שעירים ולעתים קירחים. העלים מסורגים, נגדיים, או ערוכים בדורים של 4-3, יושבים, או בעלי-פטוטרות קצרות, תמימים, עשבוניים ולעתים מעט בשרניים. עלי-לוואי, אם קיימים, קרומיים ונשירים, או חסרים. התפרחת אשכולות, או צברי פרחים בחיק עלים, לעתים הפרחים בודדים. הפרחים נכונים, דו-מיניים, קטנים למדי. העטיף פשוט, עשוי 5 עלי-גביע מפורדים, או מאוחים בבסיסם, צבעם לבן, קרם, או ירקרק. עלי-כותרת חסרים, לעתים מוחלפים על-ידי אבקנים מנוונים (סטמינודים), דמויי-כותרת. בפרחים 5-4 אבקנים, לעתים-רחוקות מצויים אבקנים רבים, חופשיים, או מאוחים בבסיסם, המאבקים בני 2 לשכות, משחררים אבקה דרך סדק אורך, כלפי מרכז הפרח. השחלה עילית, עשויה 5-2 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים 5-2 מגורות, בכל אחת ביציות רבות, בראש השחלה יושבות 5-3 צלקות, או שהן נישאות על עמודי-עלי. מסביב לשחלה צופן דמוי דיסקה. הפרי הלקט הנפתח בקשוות, או זרעון, הזרעים חומים-שחורים, מבריקים, חסרי אנדוספרם, העובר כפוף סביב הפריספרם.
לאפרוריתיים לא נודעת חשיבות כלכלית. מינים אחדים שימשו ברפואה עממית ולמאכל. שיקוי המוכן ממיני Mollugo מבושלים משמש באפריקה כתרופה נגד שיעול קשה. בהודו משמשים מיני הסוג לטיפול בגרדת.
בישראל מיוצגים האפרוריתיים על ידי מין יחיד - אפרורית מצויה, האופייני לשלוליות חורף המתייבשות בקיץ.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
