משפחת השעוניתיים כלולה בסדרת המלפיגאים (Malpighiales), סדרה חדשה למדי, שיוסדה עקב מחקרים פילוגנטיים-מולקולאריים של השנים האחרונות, המצביעים שלבני כל המשפחות הנכללות בה יש אב-קדמון משותף. היא אחת הסדרות הגדולות של הצמחים בעלי הפרחים. בין המשפחות והסוגים הכלולים במלפיגאים אין דמיון מורפולוגי ניכר, אך קיים ביניהם דמיון גנטי. הסדרה קרויה על שם הסוג מלפיגיה (Malpighia), שאינו גדל בישראל ונקרא לכבודו של הרופא והביולוג מלפיגי (1628-1694 ,Marcello Malpighi), אבי המיקרוסקופיה האנטומית וההיסטולוגיה. במלפיגאים כלולות גם משפחות האלטיניים, החלבלוביים, הפשתיים, הפרעיים, הערבתיים, הסיגליים ועוד 29 משפחות ללא נציגים בבר בישראל. משפחת השעוניתיים כוללת יותר מ-35 סוגים ויותר מ-930 מינים.
השעוניתיים התפתחו בסוף תקופת הפליאוקן, לפני כ-60 מיליון שנה, אך חוקרים אחדים מתארכים את התפצלות המשפחה לתקופה הרבה יותר מאוחרת, האוליגוקן, לפני כ-35 מיליון שנה. תפוצת מיני המשפחה משתרעת באזורים הטרופיים, בעיקר באמריקה ובאפריקה, אך גם באזורים הממוזגים-חמים בדרום-מזרח אסיה ובאוסטרליה.
שמה המדעי של המשפחה, Passifloraceae, על שם הסוג Passiflora, שעונית (ומכאן שמה העברי של המשפחה), מלטינית: passio - "סבל", אך גם "תאווה", flos - "פרח", לאמור: "פרח הייסורים", משום שמבנה אברי הפרח הזכיר למאמינים סמלים הקשורים בסיפור צליבתו של ישו, כגון זר הקוצים, המסמרים בצלב והשליחים. בשל כפל המשמעות מקובל לקרוא לפרי השעונית, "פרי התאוה". השם העברי, שעונית, על שום דמיון האבקנים והצלקות למחוגי שעון, חודש על-ידי ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913) והופיע ב"רשימת הצמחים המצויים בארץ", שערך ישראל איתן, חבר ועד הלשון ומורה לידיעות הטבע בגימנסיה העברית בירושלים.
השעוניתיים הם עשבים או מטפסים עשבוניים, לעתים-רחוקות שיחים, או עצים. העלים מסורגים, פשוטים כרגיל, בעלי-פטוטרות. בבסיס הפטוטרות ולעתים בבסיס הטרפים מצויות בלוטות. לעתים הטרפים מחולקים לאונות, שוליהם תמימים, או משוננים, לעתים-קרובות נושאים בלוטות. בדרך-כלל קיימים עלי-לוואי. התפרחות סוככים-מדומים, בחיקי-עלים, ציר-התפרחת מסתיים בקנוקנת וענפי התפרחת הצדדיים מנוונים. בבסיס התפרחת חפים סרגליים, בלוטיים, או-דמויי-עלים. עוקצי הפרחים מפרקיים. הפרחים גדולים, נכונים, דו-מיניים, לעתים הם מתפקדים כחד-מיניים ואז הצמחים פוליגמיים (פרחים דו-מיניים ופרחים המתפקדים כחד-מיניים ערוכים על אותו פרט). העטיף כפול, עולה מצינור-פרח דמוי-כוסית עד צינורי. עלי-הגביע ועלי-הכותרת דומים, צבעם אדום, ורוד, סגול, כחול, ירוק, או לבן. העטיף עשוי 5 עלי גביע ו-5 עלי-כותרת (לעתים 6-3 עלים בכל אחד מדורי העטיף). בשולי צינור הפרח עטרה (corona), עשויה דור אחד או דורים רבים של זיפים נימיים צבעוניים, שאינם אלא אבקנים מנווונים (סטמינודים). בפרחים 4 אבקנים (לעתים אבקנים מרובים, עד 60 במספר), הנישאים על גבעולון (אנדרוגינופור), לעתים-קרובות בבסיסם צופן דיסקתי, זיריהם מפורדים, או שהם מאוחים בבסיסם, המאבקים מוארכים, בני 2 לשכות, לעתים עם תוספתן בקצותיהם, פיזור האבקה נעשה מבעד לסדקי אורך, כלפי מרכז הפרח. השחלה עילית, לעתים נישאת על גבעולון, עשויה 3 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מגורה אחת ובה ביציות רבות, ממנה עולים 3 עמודי-עלי מפורדים, כל אחד נושא צלקת כיפתית, כדורית, דמויית-אלה, או דיסקתית. הפרי ענבה בלתי נפתחת, או הלקט, הנפתח ב-5-3 קשוות. בפרי זרע אחד, או זרעים מרובים, פחוסים ובעלי-מקור, עתירי אנדוספרם שמנוני. העובר זקוף ולו 2 פסיגים עלוותיים. מינים אחדים פורחי-לילה ומואבקים על-ידי עטלפים.
פרי השעונית אכיל ומכינים ממנו משקאות פופולריים. אחדים ממיני השעוניתיים משמשים כצמחי-נוי וכגדרות חיות.
בישראל מיוצגים השעוניתיים בבר, על-ידי מין אחד, פליט תרבות נדיר מאוד, שעונית התות.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
