שמה של משפחה זאת הוצע כבר ב- 1820 ע"י חוקר רוסי בשם איוון איוואנוביץ' מרטינוב אבל לא התקבל בין הסיסטמטיקאים באותה תקופה. רק כמעט 130 שנים אחר-כך ב-2007 הוכנסה המשפחה למיון המקובל כיום על-סמך ניתוח רצפי דנ"א. הסוגים שנכללו בה היו קודם לכן חלק ממשפחת החלבלוביים הסימנים האנטומיים העיקריים המבדילים את הפילנתאיים מהחלבלוביים הוא קיומן של שתי ביציות בכל מגורה של השחלה, ולא ביצית אחת כמו בחלבלוביים והצמחים במשפחה זאת לא מטיפים לטקס לבן כשפוצעים אותם.
צמחי משפחה זאת מקורם באזור הטרופי ובאזור הממוזג הדרומי ובכלל זה האזור הים-תיכוני. במשפחה כ-60 סוגים וכ-2000 מינים. רובם (למעלה מ-1200) בסוג Phyllanthus. במשפחה יש עצים, שיחים ועשבוניים ומעט מטפסים וסוקולנטים. באפריקה, אסיה והאזור הפציפי יש מספר מינים שפירותיהם אכילים.
ברוב המינים העלים מורכבים ושפת העלעלים תמימה. התפרחות בדרך-כלל בחיק העלים. הפרחים לרוב חד-מיניים וחלק מהמינים הם חד-ביתיים ואחרים דו-ביתיים. הפרחים נכונים ומספר עלי העטיף הוא בין שלושה לשמונה ומספר האבקנים שלושה עד עשרה. השחלה עילית ובה שתיים עד חמש מגורות אך יש גם בעלי 15 מגורות של השחלה. לצלקת לרוב שתי אונות. יש שהפירות יבשים אך יש גם פירות שהם ענבות או בית-גלעין.
בין צמחי הבר של ישראל שייכים למשפחה זאת שני המינים של השלוחית, שלוחית שעירה ושלוחית קרחת.
בין צמחי הנוי נפוצה מאוד בארץ בראיניה לבנה (Breynia disticha) שהיא שיח עם עלעלים בצורה סגלגלה בגוונים של ירוק-אדום-וורוד-לבן בהתאם למידת החשיפה שלהם לשמש.
כתב עמרם אשל
