משפחת הנופריים בסדרת הנופראים (Nymphaeales, שבה עוד שתי משפחות ללא נציגים בבר בישראל), היא משפחה קטנה, הכוללת כ-8 סוגים ו-70 מינים, כולם צמחי מים. הנופריים נפוצים במקווי מים מתוקים בכל יבשות העולם, למעט באזורים המדבריים והארקטיים.
קיימת מחלוקת בין החוקרים העוסקים בפליאובוטניקה (חקר מאובני צמחים) מהו גילה של המשפחה. יש המציינים כי הנופריים קדומים מאוד והתפתחו לפני כ-120 מיליון שנים ולעומתם, אחרים טוענים כי המשפחה התפתחה רק לפני כ-30 מיליון שנה, אולם בדרך-כלל מקובל כי זו אחת המשפחות הקדומות של הדו-פסיגיים. לנופריים תכונות האופייניות כרגיל לחד-פסיגיים, כמו מספר איברי הפרח - הערוכים בכפולות של 3, צינורות הובלה מפוזרים בגבעולים ובשורשים (בדו-פסיגיים הם קונצנטריים) וחסרי קמביום (הרקמה ממנה מתפתחות העצה והשיפה בדו-פסיגיים) וגרגרי אבקה שלהם פתח נביטה יחיד (בדו-פסיגיים קיימים 3 פתחים). מכיוון שלמיני הנופריים סימני מעבר מחד-פסיגיים לדו-פסיגיים, הטקסונומים מתעניינים מאוד במשפחה, הנחשבת קבוצת ציר בסיסית בהתפתחות הפילוגנטית. ממצאי מאובנים מראים כי בתקופות קדומות היו מיני המשפחה מגוונים יותר מאשר המינים בעידן הנוכחי, עובדה המאששת את התיאוריה כי הנופריים הינה משפחה קדומה אבולוציונית.
המשפחה קרויה על שם הסוג נופר, שלמרות שהוא נשמע שם עברי טהור, הרי הוא שמו המדעי של הסוג - Nuphar ומקורו בשפות הערבית והפרסית. השם נופר שימש מקדמת דנא לתיאור צמחי מים בעלי-פרחים. בשנת 1930 נעשה ניסיון לתת לשם הסוג נופך עברי על-ידי הגייתו כ"נֹפֶר" (מילון ילקוט צמחים, בהוצאת ועד הלשון העברית, תר"ץ), אולם במגדיר הצמחים העברי הראשון, מאת איג, זהרי ופינברון שראה אור שנה לאחר מכן (תרצ"א, 1931), הופיע השם "נוּפָר" ושם המשפחה "נוּפָרִיִּים" ובאופן רשמי אלו נכללו במילון של ועד הלשון משנת 1946 (תש"ו). שם המשפחה העברי משמר את שמה מרשימות טקסונומיות ותיקות, בהן משפחת ה- Nupharaceaeהיתה נפרדת ממשפחת ה-Nymphaeaceae. כדאי לציין כי במילון ועד הלשון משנת 1930 הופיע שם אלטרנטיבי לסוג: "שושנת המים", תרגום ישיר לשם העממי הלועזי "Water Lily", תוך שימוש בשם זה גם לסוג נימפאה ושם זה נשתמר עד ימינו כשם עממי עברי. שם המשפחה המדעי, Nymphaeaceae, קרוי על שם הסוג נימפיאה (Nymphaea) - מלטינית: Nymphe - שמן של נימפות המים, הניאדות, המיתולוגיות, יצורים דמויי-נערות צעירות ויפות, תערובת של אלות ובנות-תמותה.
הנופריים הם צמחי-מים עשבוניים, מיעוטם חד-שנתיים ורובם רב-שנתיים, בעלי-קנה שורש זוחל-אופקי, או עולה-מאוזן, לעתים עולים ממנו נצרים. הגבעולים והעלים מכילים תאי אויר המסייעים להם לצוף. העלים מסורגים, פשוטים, בעלי-פטוטרות ארוכות, עולים ישירות מקנה השורש. הטרפים דמויי-לב בבסיסם, או דמויי-דיסקה רחבה (יש הקוראים לצורה זו "תריס", מלשון "מגן") והפטוטרות מאוחות אליהם בשסע העמוק שבחלקם האחורי של הטרפים הלבובים, או במרכז הדיסקית. הטרפים צפים על פני המים, לעתים עולים אל מעל לפני-המים, לעתים טבולים בתוך המים. הפרחים נישאים על עוקצים ארוכים, היוצאים מחיקי עלים פורחים בגובה פני-המים, או מזדקרים אל מעל לפני-המים. בבסיס הפרחים מצוי לעתים חפה מנוון. הפרחים על-פי רוב ניכרים, נכונים, דו-מיניים, במינים אחדים נפתחים בשעות הלילה. העטיף כפול, עשוי 6-4 עלי גביע, ירוקים, או דמויי-עלי-כותרת ו-70-3 עלי כותרת, רעופים זה על גבי זה, ערוכים כסליל משובלל (לא בדורים), קטנים ככל שהם מתקרבים למרכז הפרח. לעתים רחוקות הפרחים חסרי עלי-כותרת. במרכז הפרח 700-14 אבקנים, חופשיים או מעורים בעלי-הכותרת, לעתים-קרובות ככל שהם רחוקים ממרכז הפרח הם מנוונים (סטמינודים) ולעתים ישנו מעבר הדרגתי בין עלי-כותרת לאבקנים, הנישאים על זירים דמויי-עלי-כותרת. חלק מהסטמינודים התפתחו לצופנים קשקשיים. גם האבקנים, על-פי רוב, אינם ערוכים בדורים אלא באופן ספיראלי. המאבקים בני 2 לשכות, המפזרות אבקה דרך סדק אורך הנפתח כלפי מרכז הפרח. השחלה עילית, או חצי-תחתית, עשויה 35-5 עלי שחלה, מפורדים, או מאוחים, מקיפים את ציר הפרח הבולט במרכזו, לעתים מאוחים בחלקם התחתון עם צינור הפרח, או שקועים במצעית, כמספרם כך מספר המגורות בשחלה, בכל מגורה ביציות מרובות. עמודי-עלי חסרים והצלקות יושבות על מגורות השחלה, או מאוחות לצלקת רחבה, דמויית-דיסקה שממנה יוצאות קרניים מרובות.
הנופריים מואבקים על-ידי חרקים, לעתים קרובות על-ידי חיפושיות. בנופריים רבים קיימת תופעה של פרוטוגיניה - האיברים הנקביים מבשילים טרם הבשלת האבקנים וכך נמנעת הפרייה עצמית. במיני נימפיאה מסויימים נמצא כי ביום הראשון בו נפתחים הפרחים, רק האיברים הנקביים בשלים ומרכז הפרח מתמלא בנוזל. חרקים המבקרים בפרח ונושאים עמם גרגרי אבקה מפרח אחר, מבוגר יותר שבו כבר הבשילו האבקנים, נלכדים בנוזל, גרגרי האבקה משתחררים אל הנוזל ומגיעים לצלקות הבשלות ומפרים אותן. לאחר התייבשות הנוזל, ביום שלמחרת, מבשילים האבקנים והחרק המשתחרר נושא אותם לפרח הבא.
הפרי דמוי-ענבה בשרנית, או הלקט ספוגי, הנפתח כתוצאה מהתנפחות תכולתו הרירית, לעתים הפרי הוא קבוצת זרעונים השקועים במצעית. הפרי מכיל מספר מועט של זרעים, או זרעים מרובים, מעוטי אנדוספרם ועתירי פריספרם. העובר קטנטן, זקוף ולו 2 פסיגים בשרניים.
נופריים רבים משמשים כצמחי נוי בבריכות. ידועה מאוד הסדרה בת 250 ציורי השמן של הצייר האימפרסיוניסטי מונה (Claude Monet, 1840-1926), המתארת את "שושני המים" בגנו אשר בג'יברני (Giverny), ציורים צבעוניים של מיני נימפיאות. הסוג Victoria ידוע בעלי הענק שלו, שקוטרם עולה על מטר אחד, העשויים לשאת משקל של עשרות קילוגרמים בעודם צפים על פני המים.
קני השורש, הפטוטרות והזרעים של מיני נופריים נאכלים לאחר בישול ומפירותיהם הכינו קמח לאפיית "לחם". מקני השורש של אחדים מהמינים, המכילים טאנינים, הפיקו בעבר צבעים.
מיני נימפיאה אחדים משמשים ברפואה העממית בתרבויות שונות, מדרום-אמריקה ועד הודו, לטיפול במגוון מחלות. נימפיול (Nymphayol) הוא סטרואיד שבודד מפרחי אחד המינים (N. stellara) ולו פעילות אנדוקרינית - אנטי-סכרתית, אימונומודולטורית, מורידת חום ומשככת כאב.
בישראל מיוצגים הנופריים על-ידי 3 מינים, כולם "אדומים", בסכנת הכחדה, אחד מהם - נימפיאה לבנה - נכחד למעשה מישראל ונעשים מאמצים להחזרתו לשמורות טבע, אך זהו מין קשה לאקלום מחדש.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
