משפחת הרגלתיים בסדרת הצפורנאים (Caryophyllales, שבה גם חיעדיים, ירבוזיים, צבריים, ציפורניים, לילניים, עפריתיים, ארכוביתיים, אפרוריתיים, אשליים, פיטולקיים, פרנקניים ועוד 17 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), כוללת יותר מ-15 סוגים וכ-280 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-20 מיליון שנה ותפוצתה משתרעת ברחבי העולם, בעיקר באזורים הטרופיים והסוב-טרופיים שבדרום אמריקה ובחצי הכדור הדרומי.
המשפחה קרויה על שם הסוג רגלה, המוכר מן המשנה: "כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית, כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה... יֶשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, יֶשׁ לוֹ בִּעוּר וּלְדָמָיו בִּעוּר. וְאֵיזֶה זֶה? עֲלֵה הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה וַעֲלֵה הַדַּנְדַּנָּה, הָעֻלְשִׁין וְהַכְּרֵשִׁין וְהָרְגִילָה וְנֵץ הֶחָלָב" (מסכת שביעית פרק ז', משנה א'). השם חודש בשנת תרע"ז (1917), על-ידי הבוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אפרים רובינוביץ' (הראובני), בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו". ההגייה "רְגִילָה" שונתה ל"רְגֵילָה" ע"י פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי) במילונם "ילקוט הצמחים" שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930) ובמגדיר הצמחים העברי הראשון מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1931), כבר הובא בהגייה המודרנית - "רְגֵלָה".
שמו המדעי של הסוג, Portulaca (ומכאן שם המשפחה), Portulacaceae, מלטינית: portula - "דלת קטנה", מאזכר את הפרי - הלקט הנפתח במכסה. על-פי בלשנים אחדים השם מלטינית: porto - "אני נושא", lac - "חלב", לאמור "נושא חלב", אולם המוהל שבצמחים איננו חלבי.
הרגלתיים הינם עשבים חד-שנתיים, רב-שנתיים, לעתים שיחים ולעתים-רחוקות בני-שיח, על-פי רוב בשרניים, קירחים. באחדים מהמינים השורשים מעובים לפקעות. לעתים חיקי העלים שעירים. העלים מסורגים, או נגדיים, פשוטים, לעתים בשרניים, חסרי פטוטרות, או שהן אינן ברורות. הטרפים שטוחים, או גליליים, שוליהם תמימים כרגיל, לעתים משוננים. במינים רבים קיימים זיפים, שערות, או קשקשים קרומיים, שיש הרואים בהם עלי-לוואי. התפרחת אשכול, מכבד, שיבולת, או סוכך מדומה בקצות הגבעולים, לעתים-רחוקות בחיקי עלים, לעתים הפרחים ערוכים בקרקפות ויש והפרחים יחידים. הפרחים דו-מיניים, נכונים, לעתים-קרובות ניכרים וצבעוניים, קצרי-חיים. הגביע בן 9-2 עלי-גביע, מפורדים, או מאוחים בבסיסם, נשירים. יש הרואים בעלי הגביע חפיות שהתפתחו למעין גביע ומתייחסים לעטיף כאל עטיף פשוט. הכותרת עשויה 19-2 עלי-כותרת, מפורדים, או מאוחים בבסיסם, לעתים הכותרת חסרה. מספר האבקנים בפרח כמספר עלי-הכותרת, או פי 4-2 יותר (במינים אחדים האבקנים מרובים) זיריהם נימיים, מפורדים, מעורים בבסיס עלי-הכותרת. בפרחי הסוג Monocosmia אבקן יחיד. המאבקים בני 2 לשכות, משחררות אבקה דרך סדקי אורך, כלפי מרכז הפרח. השחלה עילית (בסוג רגלה היא תחתית למחצה), עשויה 9-2 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מגורה אחת, שבה ביצית אחת עד ביציות רבות. בסוג רגלה השחלה בתחילה מרובת מגורות ועם ההבשלה מתאחדות המגורות לכדי מגורה יחידה, בראש הפרי. מכל עלה-שחלה עולה עמוד-עלי, על-פי רוב עמודי-העלי מאוחים לעמוד מרכזי, נושא צלקת מוארכת. במינים רבים קיימת תופעה של האבקה חבויה (קליסטוגמיה) - הפרחים אינם נפתחים ומקיימים האבקה עצמית. הפרי הלקט, הנפתח במכסה שבראשו, או ב-3-2 קשוות בקצהו, לעתים-רחוקות אגוז, מכיל 2 זרעים עד זרעים מרובים. הזרעים כדוריים, דמויי-כליה, עתירי אנדוספרם, סביבו כרוך העובר הדו-פסיגי.
מיני רגלתיים שונים פופולריים בגינון (למשל: Portulaca grandiflora והסוגים Talinum, Lewisia ו-Calandrina). רגלת הגינה משמשת כירק לסלט ולבישול וברפואה העממית משתמשים בתכשירים שהוכנו מהצמח לטיפול בעקיצות חרקים והכשות נחשים ולטיפול במחלות מעיים.
הרגלתיים מיוצגים בישראל על-ידי מין יחיד בבר, רגלת הגינה, הנפוצה כעשב רע בשדות ובגינות. אף שלא נכללה בצמחיית הארץ המקורית, הובאה כנראה על-ידי האדם מקדמת דנא והתפשטה כצמח פולש.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
