כתבה: ערגה אלוני; ערך: עמרם אשל
משפחת הסולניים כוללת צמחים חד־שנתיים ורב־שנתיים: שיחים ובני שיח, מטפסים וכן עצים. יש בה 85 סוגים ו- 2800 מינים הנפוצים בעיקר באזורים הטרופים. בארץ הם מיוצגים ע"י מספר סוגים הגדלים מצפון הארץ ועד למדבר.
המשפחה מוכרת בעיקר בגלל העובדה שפֵּרות וחלקי צמח אחרים מהווים מזון חשוב לאדם ולחי, לדוגמה: סולנום הפקעות, הוא תפוח האדמה, סולנום העגבנייה, סולנום החציל, הפלפלת ואחרים. צמחים אחרים מהסולניים ידועים כצמחי רפואה שיכולים להיות גם רעילים ביותר. ביניהם צמח האטרופה, או צמח הטבק שמכינים מעליו סיגריות לעישון. צמחים אחרים משמשים כצמחי נוי בגינות, למשל פטוניה, שלפרחיה צבעים מרהיבים וריח מתוק. הצמחים בעלי שערות או זיפים או שהם קירחים. העלים מסורגים על הגבעול. כאשר ממוללים את העלים, יש לאחדים מהם ריח אופייני. הפרח דו־מיני, נכון, סימטרי. מספר עלי הגביע 5. הכותרת לרוב מאוחה, דמוית קונוס או משפך. השחלה עילית, בת 2 שחלילים, מחולקת לעתים ע"י מחיצות מדומות החוצות את השחלה ל-4 ויותר. הפרי לרוב ענבה או הלקט בעלי זרעים רבים.
הצמחים במשפחה זו מכילים בגוף הצמח ובפֵּרות חומרים אלקולואידים, שהם קבוצת חומרים רעילים מאוד, המכילים חנקן ומשפיעים על מערכות העצבים בגוף. אחדים מהם משמשים תרופות כמו מורפין, אטרופין וקודאין. חומר נוסף הידוע כרעיל ביותר הוא הניקוטין.
בשל רעילותו, החומר משמש בחקלאות קוטל חרקים. די בכמות קטנה כדי לגרום למוות.
הסוג החשוב ביותר במשפחה הוא סולנום (Solanum), שאליו משתייך המין סולנום הפקעות, המוכר כתפוחי אדמה
(S. tuberosum). מולדתו היא דרום־מערב אמריקה. גידלו אותו באזור האנדים כצמח מאכל במשך אלפי שנים והוא הוכנס לאירופה רק לאחר גילוי אמריקה בסוף המאה ה-15. משם נדד לארצות רבות ברוב חלקי העולם. הצמח רב־שנתי זקוף, עליו גדולים ופרחיו בצבע סגול או לבן. בקרקע מפתח הצמח גבעולים תת־קרקעיים (Stolon) שקצותיהם מתעבים לפקעות. הפקעות ניתקות באופן טבעי מצמח האם ומתפתחות לצמחים עצמאיים, לכן הן נקראות "פקעות נטישה". כל פקעת אוגרת בתוכה עמילן, סוכר, מים וחומרים אחרים. בזמן חשיפת הפקעות לאור נוצר החומר הרעיל סולנין שמצטבר בקליפה בעיקר. עדות טובה לכך שהפקעת היא גלגול של גבעול נוכל למצוא בכך שבכל פקעת מצויים ניצנים (ניצנים אלה יכולים ללבלב גם בעת אחסון במטבח). כאשר מסתיים מחזור החיים של הצמח מעל פני הקרקע, נשמרות הפקעות בקרקע. בעונת הגידול הבאה הניצנים גדלים ומתפתח צמח חדש. במקביל מתרוקנת ומתנוונת הפקעת הישנה. מלבד מזון, מכינים מתפוחי אדמה עמילן וכוהל. מהכוהל מייצרים בין היתר משקאות חריפים.
סולנום העגבנייה (S. lycopersicum): יש המפרידים אותה לסוג נפרד בשם Lycopersicon שאליו משתייכת העגבנייה התרבותית L. esculentum וגם קרובי הבר של העגבנייה הגדלים בדרום-אמריקה כגון L. pennellii . מוצאה של העגבנייה מאמריקה הטרופית באזור האנדים הנמוכים. הצמח - שהחלק הנאכל בו הוא פרי - היה ידוע לפני גילוי אמריקה, אך באותה תקופה היו פֵּרות הצמח קטנים וחסרי חשיבות. בדומה לתפוח אדמה הועבר הצמח ע"י האיטלקים לאירופה במאה ה-16, אולם בשל החשש שהפרי רעיל נמנעו מלהשתמש בו למאכל. רק לאחר המאה ה-18 התחילו לגדלו כצמח מאכל. הוא הועבר לחלקי עולם אחרים כגידול חקלאי. הצמח חד־שנתי, נוטה להיות שרוע. עליו גדולים ומנוצים, מכוסים שערות. הפרחים צהובים. הפרי ענבה מרובת זרעים המכילה בעיקר מים וסוכרים. הפרי בטרם הבשלתו, כאשר צבעו ירוק, מכיל סולנין, המתפרק עם ההבשלה.
בשל הביקוש הגבוה לפֵרות העגבנייה פותחו זנים חדשים על פי דרישות השוק: עמידות גבוהה, טעם מתקתק, גודל פרי שונה ומגוון צבעים: לבן, צהוב, סגול ואדום.
בסוג טבק (Nicotiana) נכללים כ-100 מינים. המוכר ביותר הוא טבק מצוי N. tabacum שמעליו המיובשים מייצרים סיגריות לעישון. האינדיאנים גידלו את הצמח עוד לפני גילוי אמריקה. הוא הוכנס לאירופה במאה ה-,16 בעיקר לצורכי רפואה. הצמח דו־שנתי בעל עלים גדולים ופשוטים. העלים נקטפים בעודם ירוקים והם מיובשים באיטיות לצורך הכנת חומר הגלם לייצור סיגריות. העלים מכילים ריכוז גבוה של ניקוטין. התפרחת מכבד בעל מספר פרחים מאוחי כותרת וצורתם צינורית. צבע הפרח ורוד־אדמדם. הפרי הלקט בעל זרעים רבים.
חזרה למשפחות הצמחים
