"בחמישה עשר יום לחודש השביעי, (חג הסוכות) באספכם את-תבואת הארץ, תחוגו את חג- ה' שבעת ימים... ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עף הדר, כפת תמרים, וענף עץ-עבות וערבע נחל, ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים." (ויקרא כ"ג, כט'-מ') פרשנויות רבות ומדרשים שונים מאירים צדדים שונים של ארבעת המינים באור סימלי ועממי. הרמב"ם במורה נבוכים קורא למדרשים הללו- דברי פיוט ו "מליצת השיר" . הרמב"ם רואה אותם כמסמלי זיכרון המעבר ההסטורי מן המדבר להתנחלות בארץ. נגה הראובני בספרו "טבע ונוף במורשת ישראל, מוצא בארבעת המינים סמלים ופרשנויות נוספות כמו: ארבעת המינים ככיסופים לגאולה, האתרוג כסמל הפוריות, הלולב- סמל הניצחון, ההדס- סמל ההצלחה ונצחיות החיים, והערבה- סמל התלות במים.
להמשך קריאה...
מן התורה יש ליטול את ארבעת המינים כל שבעת ימי החג בבית המקדש("לפני ה' אלהיכם"), ואילו בשאר המקומות יש מצוה ליטול רק ביום הראשון ("ולקחתם לכם ביום הראשון"). עם זאת, לאחר חורבן בית המקדש השני, הרחיבו חז"ל את המצוה ותיקנו ("מדרבנן") שיש ליטול גם מחוץ למקדש כל שבעת הימים, זכר למקדש.
מצוות נטילת לולב
(מסכת סוכה ג, ד) רבי ישמעאל אומר שיש לקחת למצווה זו אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה הדסים, ושתי ערבות. רבי עקיבא חולק עליו וסובר שמכל מין יש לקחת אחד, אך דעתו של רבי ישמעאל נפסקה להלכה. עם זאת, ניתן מעיקר הדין גם להוסיף הדסים נוספים, לנוי, כן נוהגים יהודי תימן, כך גם התגלה במטבע עתיק המתאר את ארבעת המינים.
אופן קיום המצווה הוא נטילת הלולב, ההדס והערבה ביד אחת (יש הנוהגים להחזיק את האתרוג הפוך, ויש הנוהגים שלא ליטלו כלל, כדי לא לצאת ידי חובה לפני הברכה), אמירת נוסח הברכה הצמדת ארבעת המינים (או יישור האתרוג), וניענוע לששת הכיוונים.
נענועים
נענוע הלולב עם שאר המינים הינו מעיקר המצווה. הנענוע מתבצע כשהוא עומד עם פניו לצד מזרח, ומנענע לארבע רוחות השמים, וכן למעלה ולמטה (עיינו מנחות סא).
המהר"ל, שרבים מהמנהגים נובעים ממנ,ו היה נוהג להוליך ולהביא שלוש פעמים לפניו כלפי מזרח, ואחר כך שלוש פעמים לימינו לצד דרום. אז הרים את הלולב על כתפו לאחוריו נגד צד מערב שלוש פעמים, ואחר כך לשמאלו לצד צפון שלוש פעמים. אז היה דוחפו לפניו למעלה שלוש פעמים, ואחר כך היה משפיל ידיו עם הלולב למטה שלוש פעמים. סך הכול ל"ו כוחות (36 נענועים) בהולכה והבאה. בכל הנענועים היו פניו כלפי מזרח, ובנענועיו הזיז את ידיו בלבד עם הלולב לכיוון הצדדים. (מנהגי מהר"ל הלכות סוכה).
מנענעים בשעת נטילת הלולב לאחר הברכה. כמו כן בעת אמירת הלל מנענעים בקטע "הודו לה'" המופיע פעמיים בתפילת הלל, וכן בקטע "אנא ה' הושיעה נא".
טעם מצוות הנענוע: "האדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה תמיד, הקב"ה רצה לזכות את ישראל לכן הרבה להם מצוות להיות נפשם מתפעלת בהן לטובה כל היום". (על-פי ספר החינוך)
נוסח הברכה
לפני הברכה יש הנוהגים לומר בקשה ורק לאחר מכן את הברכה (המתחילה מ"ברוך"):
יהי רצון מלפניך ה' אלוקַי ואלוקֵי אבותי, בפרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, אותיות שמך המיוחד תקרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ולידע איך שמך נקרא עלי ויייראו מגשת אלי, ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלוקינו, ותהא חשובה לפניך מצוות ארבעה מינים אלו כאילו קימתיה בכל פרטיה ושורשיה ותרי"ג מצוות התלויות בה, כי כונתי ליחדא שמא דקדשא בריך הוא ושכינתה בדחילו ורחימו, ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, אמן. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו על נטילת לולב.
למה הנוסח הוא "על נטילת לולב" ולא "על נטילת ארבעת המינים? כי כל ארבעת המינים האלה כשהם יחד נקראים "לולב" הואיל והוא גבוה מכולם נחשב ביותר, ושאר המינים טפלים לו. לכן מברכים עליו, שהוא העיקר ופוטר את הטפל.
(מתוך וויקיפדיה)