מימי רון
מדוע צריך להשרות זרעים של צמחי בר במים או בחומצה גפרתנית, או להכניס זרעים של צמחי בר למקרר? הרי בטבע הם לא עוברים את התהליך הזה? האם כל הזרעים של צמחי הבר דורשים טיפול לפני ריבוי? תשובות לשאלות אלו ולשאלות נוספות - בכתבה שלפניכם מימי רון, הגן הבוטני הר הצופים האוניברסיטה העברית ירושלים
לשמחתי, זכיתי ללמוד אצל כמה אנשים שמימשו את הרעיון הלכה למעשה, ביניהם אזכיר את מיכאל אבישי ויחיאל ברס, מהגן הבוטני בגבעת רם, ששנים עסקו בגידול צמחים מכל העולם ולמדו רבות גם איך לגדל רבים מצמחי הארץ, והיה לי הכבוד לעבוד אתם כמה שנים וללמוד מהם רבות. אבי שמידע, שלמדתי ממנו רבות על צמחי בר, אקולוגיה ובראשו הקודח עלה הרעיון לגנן את חצרות בתי ספר שדה, כל בית ספר בצמחי הבר שלו, וכך קמה המשתלה לצמחי הבר של החברה להגנת הטבע בה עבדתי מספר שנים עד שנגמר הכסף להחזקתה.
אל אפרים רוזמן מקיבוץ דליה, הגעתי במיוחד, עם שק מלא שאלות, ויצאתי עם שק מלא תשובות. אפרים, אשר ב"שנות היובש", כשמים לגן הנוי היו במשורה, יצר בסיס לנוי של הקיבוץ משיחים ועצים הגדלים בר בארץ. כך גם הגעתי אל שלמה אילן, שמשנתו היא נר לרגלי עד היום. זכיתי ללמוד ממנו בסוף ימיו, כשהיה כבר עיוור והמשיך לעבוד כרואה לכל דבר.
באותן שנים, בתחילת שנות השמונים, החל עפר הוכברג את הפרויקט האדיר להכנסת צמחי בר חד שנתיים לגן הנוי, ודרכינו נפגשו רבות וממשיכות להיפגש. בשנים האחרונות עפר עובד על גידול מיני בר של גיאופיטים.
מזה כמה שנים אני עובדת בגן הבוטני בהר הצופים, באוניברסיטה העברית, גן המוקדש לצמחי הבר של הארץ. רבים מן העצים והשיחים עליהם מושתתים רבים מגני הנוי בארץ, הם צמחי בר מהאזור הים תיכוני וכמעט שאנחנו כבר לא זוכרים להם זאת. מורן החורש וער אציל הגיעו אל הגינות מהחורש הלח של הגליל העליון והכרמל, כך גם כליל החורש. אלת המסטיק, צמח הכיסוי האולטימטיבי לשטחים שונים, שלא מזיז לו מה עושים איתו, תמיד ירוק ומחייך, גדל במרבית האזור הים תיכוני, בהרי הגליל, הכרמל ויהודה, בשפלה ואקוטיפ מיוחד אף בסלעי הכורכר אשר לחוף הים. הדולב המזרחי והמילה הסורית הגיעו מנחלי המים הזורמים בצפון ועוד כהנה וכהנה.
מינים נוספים הם בראשית דרכם בגינון, פה ושם פוגשים אותם, אבל נראה לנו שאפשר היה להשתמש בהם יותר. כאלה הם האלון המצוי ירוק העד, אלון התבור ואלון התולע המשירים עליהם בחורף, אדר סורי, אלה ארץ ישראלית שצבעי הלבלוב והשלכת שלה מזכים אותה בכל הנקודות הראויות כדי להכניסה לרשימת המוזמנים לגן הנוי, אלה אטלנטית, כדי שיהיה משהו גם לבנינו ובני בנינו, קטלב מצוי, הנהדר בעצים, עם כל בעיותיו, שווה לנסות ולגדל אותו במקומות המתאימים לו. מינים רבים אחרים, עצים, בני שיח, עשבוניים רב שנתיים וחד שנתיים וגיאופיטים עדיין לא נכנסו לגינון.
מה הסיבות לכך?
חוסר היכרות, רגישות למים, זיהום גנטי ועוד
א. חוסר היכרות עם הצמחים ויכולת השתלבותם בגן הנוי ע"י הציבור, הגננים ובעיקר אדריכלי הנוף הקובעים את המצאי במשתלות ע"י המלצתם או אי המלצתם על שימוש בצמח זה או אחר.
ב. צמחי בר רבים רגישים לעודפי מים בעיקר בעונת הקיץ ומתנוונים כתוצאה מעודף מים, לכן חשוב לדעת מה המקום המתאים לשלב בו כל צמח.
ג. זיהום גנטי - מינים הגדלים באזורים שונים בארץ יוצרים תתי-מינים המותאמים לכל אזור ואזור. אם ניקח חומר ריבוי של צמח מסוים מאזור אחד, ונגדל אותו באזור אחר, בו באופן טבעי גדל תת-מין אחר של המין הזה, אנחנו באופן מלאכותי יוצרים ערבוביה גנטית. זה נושא בעייתי שמעסיק אותנו כבר שנים רבות.
עקרונות בריבוי של צמחי בר איסוף זרעים
איסוף זרעים
א. אישור מרשות הטבע והגנים לאיסוף זרעים - האישור הוא הכרחי במטרה ליצור בקרה מסוימת וכדי שלא תיווצר השתוללות של איסוף צמחי בר, שעלולה להוביל להכחדת מנינים מסוימים.
ב. הכרות עם הצמחים אותם רוצים לאסוף
ג. ביקור מקדים, בזמן הפריחה לסימון האתר לאיסוף.
ד. איסוף הזרעים.
ה. ניקוי הזרעים.
ו. זריעה.
הזריעה
עונת הזריעה למרבית צמחי הבר בארץ ישראל היא בסתיו ובחורף, בחודשים ספטמבר עד דצמבר, לקראת הגשמים, לעיתים אפשר להקדים ולזרוע באוגוסט או לאחר עד ינואר ופברואר. * היכן זורעים - חשוב לציין, כי לא מדובר בזריעה ישירה בשטח אלא במשתלה, עדיף במגשים צמחוניים או בכוסיות משתלה, כדי לתת להם איזשהו חוזק לפני הנטיעה בקרקע, עם העתקה או בלי העתקה – וגם אז נוטעים רק לאחר ניקוי העשבים. יש לזכור, כי אם נזרע את הזרעים בשטח, יהיה עליהם להתחרות עם צמחי בר אחרים שעלולים להיות חזקים מהם, בעיקר ממשפחת הדגניים. הנבטה מוקדמת - ניתן לבצע הנבטה מוקדמת, בחודשי אוגוסט - ספטמבר, כדי לקבל פריחה מוקדמת ואפשר לזרוע פעם נוספת, באוקטובר ונובמבר ולקבל עוד גל פריחה מאוחר יותר. כך ניתן לבצע גלי פריחה מנובמבר ועד מאי ולעתים אף לתוך יוני.. יחד עם זאת, חשוב לזכור שכאן אנחנו מדברים על חד-שנתיים בלבד.
זריעות פשוטות, ללא טיפולים:
ישנן מספר משפחות של צמחי בר, שאת זרעיהן ניתן לזרוע באופן מיידי ללא עיכובי נביטה, וללא טיפולים. לדוגמא אפשר להזכיר את המשפחות:
משפחת המורכבים: למשל, דרדר כחול, דרדר גדול פרחים, דרדית מצויה וחרצית השדות, צמחים חד שנתיים קלים לגידול ויכולים להוסיף צבע לגינה ודם המכבים האדום שהוא עשבוני רב שנתי, וידוע התפרחות האדומות שלו. לחלק גדול מזרעי משפחה זו יש ציציות לזרעים המקשות על הזריעה. כידוע, כמות כיסוי נכונה בזריעה, היא פעמיים גודל הזרע, אך עם הציציות זה לא תמיד מסתדר ולא פעם בולטות הציציות מעל לאדמה. ובכן, יש כל מיני פטנטים על מנת לפתור זאת (להכניס למיקסר, לקיצוץ הציציות), אך גם אם הציציות קצת בולטות – זה לא נורא.
משפחת השלמוניים: למשל, תגית מצויהשצבע פרחיה קרם, תגית חופית וחוגית תמימה שצבע פרחיהן תכול. שלושתם צמחים חד שנתיים. גם למשפחה זו בעיית ציציות לזרעים. משפחת הציפורניים: לדוגמא, ציפורנית ארץ ישראלית וציפורנית מצרית, שני מינים חד שנתיים פשוטים לגידול היוצרים מרבדי פריחה יפיפיים ורודים-סגולים. משפחת הדגניים: למרות שלרוב הדגניים אנחנו מתייחסים כאל "עשבים רעים", ישנם גם מינים דקורטיביים ובלתי שתלטניים כמו זנב ארנבת ביצני וזעזועית גדולה, שהם צמחים חד שנתיים יפים.
משפחת השפתניים: למשל, מרווה כחולה, מרווה מנוצה ומרוות ירושלים שלושת המינים הללו הם עשבוניים רב שנתיים, מייבשים את העלווה או את חלקה, בקיץ. בחורף מלבלבים ובאביב פורחים. אזוביון דגול הוא בן שיח אפור עלווה הפורח באביב בפרחים בצבע סגול כהה ומעל התפרחות מתנוסס דגל עלים סגול. בית גידולו הטבעי הוא גבעות הכורכר וקרקעות החמרה במישור החוף, אך בעקבות הרס בתי הגידול הטבעיים באזור זה, הגיע לסף הכחדה. הוא בהחלט ראוי להכנס לגני הנוי, אך יש למצוא לו מקום בו השקיות קיץ הן מועטות.
משפחת הפעמוניתיים: למשל, פעמונית ירושלים ופעמונית גפורה, שתיהן צמחים חד שנתיים, הראשונה צבע פרחיה סגול והיא גדלה בטבע בסלעים בחגורת הספר, בין האזור הים תיכוני למדבר וחודרת גם לסלעים באזור הים תיכוני, בגינון גדלה נהדר במסלעות והשניה, צבע גופרית צהוב לפרחיה, והיא גדלה בטבע בחולות מישור החוף.
זריעות עם טיפולים
: נשאלת השאלה - מדוע צמחי בר זקוקים לטיפולים, למשל, של השריה במים או בחומצה ואילו בטבע הם אינם מקבלים את הטיפולים הללו ובכל זאת, הם מסתדרים מצוין? התשובה היא פשוטה: בכדי לשרוד, לצמחי הבר יש נטייה טבעית לחלק את הנביטה לכמה שנים, כדי שלא כל הזרעים ינבטו באותה שנה. מדוע? אם באותה שנה תהיה, נאמר - בצורת קשה, וכל הצמחים ימותו, יישארו עדיין זרעים לשנים הבאות, בחזקת "לא שמים את כל הביצים בסל אחד"...
להלן דוגמאות לכמה משפחות שרוב המינים בהן דורשים טיפולים לעידוד הנביטה.
משפחת הפרפרניים: למשל, אפון קפח, מטפס חד שנתי שמקורו בגליל העליון, בקיה שעירה, מטפס חד שנתי ממרבית האזור הים תיכוני, לוטוס יהודה – עשבוני רב שנתי בעל פרח צהוב הגדל בטבע בשולי החורש הים תיכוני, לוטוס מכסיף, מחולות מישור החוף, תורמוס ההרים, הכחול שבחבורה, תורמוס ארץ ישראלי בפריחה בהירה מקרקעות החמרה בשרון ותורמוס צר עלים בעל הפרח התכול. הטיפולים: השרייה במים רותחים לעשרים וארבע שעות או השרייה בחומצה גופריתנית 98% לזמנים שונים, התורמוסים לשעתיים – שלוש שעות, האפון, בקיה ולוטוס לעשר עד עשרים דקות. ישנם זרעים קשים במיוחד במשפחה זו, כמו רתם המדבר, וכדי להתגבר על מעכבי הנביטה שלהם אפשר לגרד את הזרעים או להשרותם בחומצה גופריתנית לכמה שעות.
משפחת החלמיתיים: למשל, חוטמית זיפנית, מעוג מנוקד, מעוג אפיל. שלושה מינים אלה הם בעלי פרחים ורודים גדולים. טיפולים: בדיקה שהזרעים לא אכולים, שמים את הזרעים במיכל עם מים, הזרעים שצפים, הם אלה שנאכלו. הזרעים ששקעו טובים לזריעה, אותם כדאי להשרות בחומצה גופריתנית 98% למשך עשרים דקות.
משפחת הסוככיים: למשל, מסרק איברי וסלסילה מצויה, צמחים חד שנתיים בעלי פרחים לבנים. טיפולים: לבני משפחה זו יש ביבי שמן בזרעים המעכבים נביטתם, השרייה במי אפר ליממה, מועילה ביותר.
משפחת הלוטמיים: למשל, לוטם שעיר ולוטם מרווני, בני שיח מהאזור הים תיכוני, הראשון פורח בפרחים גדולים ורודים – סגולים והשני פורח בפרחים גדולים לבנים. טיפולים: גירוד הזרעים עם נייר זכוכית עדין או חימום קל בתנור. בטבע, שרפות מעודדות נביטת מינים אלה.
משפחת הוורדניים: למשל, שזיף הדוב, חוזרר החורש ועוזרר אדום, שלושה מיני עצים שלא נכנסו כמעט לגינון ויש להם פוטנציאל. טיפולים: הכמנה קרה לחודש, לפני הזריעה. כלומר, לנקות הזרעים מהציפה העסיסית, להכניסם לשקית ניילון סגורה, מעורבבים בכבול לח, ולאחסן במקרר, לא במקפיא, לחודש ימים ורק לאחר מכן לזרוע.
קבוצת הגאופיטים - צמחי הבצל והפקעת
לרוב זרעי הגאופיטים חיוניות קצרה, חלקם נובט טוב יותר לאחר הכמנה.
רוב הגיאופיטים פורחים רק לאחר 2-4 שנים, לאחר שגידלו בצל או פקעת מספיק גדולים מינים פשוטים לגידול, יפים לשימוש בגינון ואינם מוכרים מספיק בגינון: מצילות מצויצות ועיריוני צהוב, שניהם נובטים בקלות בזריעה רגילה.
ייחורים
עונת השרשת ייחורים - ייחורים מעוצים בדצמבר וינואר ייחורים ירוקים עם לבלוב ענפים צעירים, בפברואר ומרץ * השרשת ייחורים ירוקים בשולחן חימום, מצליחה מאד, אך ההקשחה קשה אצל חלק גדול מהצמחים.
משפחת השפתניים: הצלחה גדולה יש לבני משפחת השפתניים - מרוות, אזוב מצוי, זוטה לבנה, מליסה רפואית וצמחי תבלין נוספים. כמו כן, מצליחה השרשת ייחורים של ציפורן משתלשל, צמח מצוקים יפהפה הפורח בסוף הקיץ ובסתיו, צורית גבוהה טיון בשרני וקריתמון ימי, שלושה צמחים בשרניים, השנים האחרונים גדלים בחוף הים, ורגילים לתנאים קשים והצורית גדלה בסלעים באזור הים תיכוני יכולה לשמש צמח מסלעות המסתפק בטיפול מינימלי.
סיכום
רבים צמחי הבר הראויים להיכנס לגני הנוי, שנים רבות מדובר בכך. צריך להכיר היטב את מיני הצמחים כדי לדעת מי מתאים לגן שלנו, מי לא יהפוך לצמח פולשני בגינה, ישתלט על כל חלקה טובה ויהפוך למטרד. הצמחים בהם עסקנו, מרביתם גדלים בעיקר בחבל הים תיכוני. האם מתאים לשתול אותם באזורי המדבר? עוד שאלה פתוחה. ומה עם צמחי המדבר? גם שם ישנם צמחים הראויים לגידול, אך על כך בפעם אחרת.
בשנים האחרונות נכנס הביטוי "בר קיימא" לאוצר המילים שלנו, ומי אם לא צמחי הבר יכולים להשתלב באופן מוצלח בתהליך זה?
