פעמונית ירושלים

פעמונית ירושלים היא חד-שנתי נמוך, משתרע, מסתעף מבסיסו לגבעולים אחדים. הצמח כולו מכוסה שערות זקופות. הגבעול עגול. העלים ביציים, יושבים, שפתם תמימה.
פעמונית ירושלים פורחת ממרס עד מאי. הפרחים נישאים על עוקצים בקבוצות של 2–3. הגביע שעיר–זיפני מאוד, 5 שיניו ארוכות ואלגנטיות, מחודדות, עוטפות את צינור הכותרת. בין כל שתי אונות של הגביע יש תוספת, מעין עוד אונה, מופשלת אחורה, המכסה על הגביע ועל השחלה התחתית. הכותרת מאוחה בבסיסה לצינור, חלקה העליון שסוע ל-5 אונות. אורכה 2 ס"מ, צבעה סגול בהיר עם עורקים כהים לאורכה, לועה לבן עד צהבהב.
פעמונית ירושלים היא צמח נדיר ואנדמי. היא גדלה על סלעים ובנופים עשבוניים בבתות-ספר, חודרת לשולי המדבר. המין נפוץ באזורים שונים בחבל הימתיכוני ובשוליו בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתו העולמית מצומצמת לארץ-ישראל וללבנון בלבד.
משפחת הפעמוניתיים כוללת צמחים שפרחיהם מזכירים פעמון אלגנטי, ואבקתם מועברת לחרק על-ידי עמוד העלי. הסוג פעמונית הוא הגדול במשפחתו במספר מיניו, והוא כולל צמחים עם עלים מסורגים, פשוטים, חסרי עלי לוואי. אלה שבבסיס הגבעול שונים וגדולים מיתר העלים. בעורקי הגבעול זורם מוהל מימי או חלבי. הפרח נכון. הגביע מאוחה-עלים בבסיסו, אונותיו ארוכות, בסיסו מעורה בשחלה התחתית, אונותיו שאירות בפרי ויושבות בראשו. תכופות צומחות בין אונות הגביע אונות נוספות, כפופות לאחור. הכותרת פעמונית, צבעה לרוב סגול או כחול. עלי הכותרת מאוחים כדי מחצית אורכם. 5 אבקנים, זיריהם מעורים בבסיס הכותרת. המאבקים צמודים או מאוחים זה לזה, יוצרים צינור סביב עמוד העלי, מבשילים לפני הצלקות. זירי האבקנים מורחבים בבסיסיהם וחוסמים את הגישה לצוף. השחלה תחתית. בראש השחלה יש דיסקית המפרישה צוף, וכדי להגיע אליו צריכים המאביקים (בעיקר דבורים) להחדיר את חדקם בסדקים שבין זירי האבקנים. על עמוד העלי יש שערות דביקות, ונדבקת אליהן אבקה, הנושרת מהמאבקים בשלב הזכרי, בשעה שהצלקת עוד לא בשלה, והיא חבויה ומכונסת, לא זמינה לחרקים ולהאבקה. החרק מתלכלך באבקה שעל עמוד העלי, ומעביר אותה לפרח אחר, מבוגר יותר, הנמצא כבר בשלב הנקבי וצלקותיו מזדקרות. הפרי הוא הלקט הנפתח בנקבים או עפעפים, אורכו לכל היותר פי 3 מרוחבו (בסוג הקרוב סגולית הוא מוארך יותר). בסוג 300 מינים, בארץ 15, מהם 7 אנדמיים לארץ ולשכנותיה – רובם רק לארץ ישראל ולסוריה, 2 גדלים גם במצרים. מינים אחדים מטופחים בתרבות.

כתב מייק לבנה