פעמונית הדורה היא, לדעת המעטים שזכו לראותה, היפה בפעמוניות ישראל. זה צמח רב-שנתי זקוף, גובהו 50–90 ס"מ. כולו שעיר מאוד. העלים רכים, משוננים, אליפסיים, מתחדדים כלפי עוקץ מכונף.
פעמונית הדורה פורחת ממאי עד ספטמבר. הפרח יושב, גונו כחול נוטה לסגול. אורך הפרח 2 ס"מ, רוחבו 3 ס"מ. האוגן כוכבי. אונות הגביע אזמליות, ארוכות כפליים מצינור הגביע, כדי 2/3 מאורך צינור הכותרת. אונות הגביע מתפשקות בפרי ככוכב.
פעמונית הדורה נדירה ביותר בארץ, נמצאת על סף הכחדה או אולי כבר הוכחדה כליל בבר. בעבר התגלתה אוכלוסיה זעירה בנחל כזיב על-ידי אמיתי אהרוני, אך אחרי השטפון של 1992 לא נמצאה שוב. זרעים שנאספו על-ידי יואב גרטמן צמחו היטב במשתלת קיבוץ יגור, ומשם הופצו פרטים לגינות-אקלום שונות ברחבי הארץ. כיום אפשר לצפות בפריחתה בגן הבוטני בניות ובגן בהר הצופים. היא ידועה ממקומות לחים וגדות נהרות בלבנון ובטורקיה.
משפחת הפעמוניתיים כוללת צמחים שפרחיהם מזכירים פעמון אלגנטי, ואבקתם מועברת לחרק על-ידי עמוד העלי. הסוג פעמונית הוא הגדול במשפחתו במספר מיניו, והוא כולל צמחים עם עלים מסורגים, פשוטים, חסרי עלי לוואי. אלה שבבסיס הגבעול שונים וגדולים מיתר העלים. בעורקי הגבעול זורם מוהל מימי או חלבי. הפרח נכון. הגביע מאוחה-עלים בבסיסו, אונותיו ארוכות, בסיסו מעורה בשחלה התחתית, אונותיו שאירות בפרי ויושבות בראשו. תכופות צומחות בין אונות הגביע אונות נוספות, כפופות לאחור. הכותרת פעמונית, צבעה לרוב סגול או כחול. עלי הכותרת מאוחים כדי מחצית אורכם. 5 אבקנים, זיריהם מעורים בבסיס הכותרת. המאבקים צמודים או מאוחים זה לזה, יוצרים צינור סביב עמוד העלי, מבשילים לפני הצלקות. זירי האבקנים מורחבים בבסיסיהם וחוסמים את הגישה לצוף. השחלה תחתית. בראש השחלה יש דיסקית המפרישה צוף, וכדי להגיע אליו צריכים המאביקים (בעיקר דבורים) להחדיר את חדקם בסדקים שבין זירי האבקנים. על עמוד העלי יש שערות דביקות, ונדבקת אליהן אבקה, הנושרת מהמאבקים בשלב הזכרי, בשעה שהצלקת עוד לא בשלה, והיא חבויה ומכונסת, לא זמינה לחרקים ולהאבקה. החרק מתלכלך באבקה שעל עמוד העלי, ומעביר אותה לפרח אחר, מבוגר יותר, הנמצא כבר בשלב הנקבי וצלקותיו מזדקרות. הפרי הוא הלקט הנפתח בנקבים או עפעפים, אורכו לכל היותר פי 3 מרוחבו (בסוג הקרוב סגולית הוא מוארך יותר). בסוג 300 מינים, בארץ 15, מהם 7 אנדמיים לארץ ולשכנותיה – רובם רק לארץ ישראל ולסוריה, 2 גדלים גם במצרים. מינים אחדים מטופחים בתרבות.
כתב מייק לבנה