ריסן דק (לשעבר ריסן נאכל) הוא צמח רב-שנתי מדברי מסועף וקוצני מאוד, עם פרח יפה והסתגלויות רבגוניות לתנאי מדבר. הוא קרובו של הקוציץ, ואכן מבנהו הכללי דומה מאוד לזה של קוציץ. העלה נוקשה, גזור לאונות, כל אחת מהן מסתיימת בקוץ חרוטי דוקרני מאוד. העלים ערוכים ב-4 טורי-אורך, מה שמְשַׁוֶּה לענף מראה פירמידלי. הצמח ירוק-עד, לפעמים מתייבש חלקית בעונות יובש.
ריסן דק עשוי לפרוח כמעט כל השנה, בעיקר ממאי עד דצמבר, בכל זמן שהוא מוצא מים בקרקע. הוא זוקף גבעול-פריחה בגובה 30 ס"מ, אלכסוני או זקוף, מכוסה כולו בפרחים שפתניים גדולים, שכל אחד מהם עטוף בקוציו הקשוחים של עלה. הפרח יושב בחיק עלה, כך שגם הפרחים ערוכים ב-4 טורים לאורך הגבעול. הפרח דו-שפתני, שפתו התחתונה בולטת בגודלה (אורכה 25 מ"מ) ובגונה הכחול יפה, עם גיוון באוכלוסיות בין תכול עד סגול, לפעמים לבן, והיא מעורקת לאורכה. השפה העליונה זעירה, לבנה. הפרח מואבק על-ידי דבורים בינוניות.
ריסן דק צומח בתנאים חמים ויבשים במיוחד. גדל בארץ בנגב, בעמק הערבה ובדרום בקעת הירדן. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות של מזרח אפריקה ודרום-מערב אסיה. בסוג 100 מינים, בארץ 1–2.
זרעיו מצויידים במנגנונים מורכבים המבטיחים כי יתפזרו וינבטו רק אחרי שירד גשם מספיק כדי לתת להם סיכוי טוב לנבוט ולהתבסס בהצלחה. לאחר ההבשלה אין הזרעים נפוצים, אלא נשארים חבויים בתוך הגביע ומוגנים מפני פגיעתם של אוכלי זרעים. כאשר הצמח נרטב בגשם חלים תהליכי תפיחה אשר גורמים לכך שהזרעים נפלטים ממקום מחבואם למרחק של עשרות ס"מ מצמח האם. מיד אחר-כך מזדקפות שערות שעל קליפת הזרע וגורמות לכך שהוא ניצב, כשנקודת פריצת השורשון מופנית כלפי הקרקע. הזרע ינבוט רק אחרי גשם טוב. הרוצה להרחיב יקרא את מאמרו של פרופ' יצחק גוטרמן: "מדע" כרך י"ג עמ' 276–281.
כתב מייק לבנה